תקציב האכזבה

זה לא תקציב של תקווה, זה תקציב של הישרדות שבו מה שהיה הוא שיהיה. הוא ההיפך הגמור ממענה אמיתי לשאלה "איפה הכסף"

אפשר לסכם את תקציב המדינה החדש במילה אחת - אכזבה. לא הייתה כל הצדקה לכך שתקציב המדינה לשנה הקרובה לא יישא בשורה כלכלית-חברתית כלשהי, כאשר היה בידי משרד האוצר פרק זמן של יותר משנה לצורך הכנת תקציב זה. מיום שאושר התקציב הקודם, ביולי 2013, היו צריכים פקידי האוצר להיות עמלים מבוקר ועד ליל על מנת להציג בפני אזרחי ישראל תקציב ראוי לשנת 2015, תקציב שיש בו כדי להביא שינוי.

 

עוד בערוץ הדעות של ynet

"אתיופי המחמד" של צה"ל / דני אדינו אבבה

זה לא המילקי, טמבל / מארגן מחאת ברלין

 

המערכת הפוליטית תולה את הכאוס והרדידות שעבר תהליך אישור התקציב במבצע צוק איתן ובדרישות החדשות של מערכת הביטחון. נכון, עברו עלינו חודשים קשים בקיץ האחרון, אבל מבצע שכזה לצערנו איננו בלתי צפוי במקומותינו. בית המשפט העליון חוזר וקובע בפסיקותיו כי אירוע ביטחוני במדינת ישראל המצויה בסכסוך תמידי עם שכנותיה אינו בגדר "כוח עליון", אין בו כדי לבטל חוזים שנחתמו ויש להיערך מראש להסתברות שיקרה. אם נכון הדבר ביחס לאדם הפרטי, קל וחומר שהדברים נכונים ביחס לממשלת ישראל. אסור שהמערכת הכלכלית תהיה "מופתעת" ותיכנס לתזזית בשל אירוע ביטחוני זה או אחר שחל אצלנו, לצערי, בתדירות של פעם בשנתיים. משרד האוצר חייב להיערך מראש למקרה שאירוע מסוג זה יקרה "פתאום".

 

בקיץ, עוד טרם פרוץ הלחימה, מסגרת התקציב אמורה הייתה להיות מוכנה ופקידי האוצר היו צריכים להיות עסוקים בסגירת "הקצוות" עם המשרדים השונים. שר האוצר, שנבחר על רקע ססמת בחירות משכנעת "איפה הכסף" צריך היה להציג בפני אזרחי מדינת ישראל את התקציב שעונה לשאלה זו.

 

כחלק מהכנת רצינית של תקציב הייתי מצפה להקמה מראש (כן, לפני שנה) של כמה צוותי עבודה. צוותי עבודה ולא ועדות, שכן שבענו מועדות. אנו כבר בשלב העבודה ויישום המסקנות של אינספור הוועדות הקודמות. בין צוותי העבודה הללו, הייתי רוצה לראות:

1. צוות עבודה בנושא תקציב הביטחון לשם ביצוע תהליך התייעלות במנגנוני כוח האדם, הרכש, אגף השיקום ונפגעי צה"ל.
2. צוות עבודה לסגירת ברז הבזבוזים בחברות ותאגידים ממשלתיים.
3. צוות חיסכון שיבחן היכן ניתן לייעל ולחסוך בתקציב המדינה על סעיפיו השונים. כך, לא יהיה עוד קיצוץ רוחבי שהוא פתרון פשוט לביצוע אך גרוע מבחינת כלכלית-חברתית, אלא מיפוי מדויק מראש של מה חשוב ומה מיותר, היכן יש שומנים והיכן חסר.
4. צוות שוק העבודה שיפעל לביטול תנאי שכר חריגים, משרות מיותרות, מתנות עודפות, העדפת מקורבים ופעולת הכנה למניעת סיכול הליכי התייעלות בידי קבוצות לחץ. בנוסף יקדם הצוות שילוב אוכלוסיות נוספות בשוק העבודה תוך השקעה בחינוך, בפריפריה, במיעוטים, באכיפה אמיתית של חוקי עבודה ומתן צדק והגנה לעובדים החלשים.
5. צוות עבודה בנושא שיכון ודיור שיפעל לשחרור קרקעות, להקלה על היתרי בנייה ולהוזלת הדיור.
6. צוות שוק ההון שיפעל להגברת התחרות, למיסוי ראוי ועמלות הוגנות בחיסכון לטווח בינוני וארוך.
7. "צוות הפתעה"- להכנת תקציב למקרה של אירוע בלתי צפוי, חיובי או שלילי (מלבד אירועים ביטחוניים, לפעמים גם מוצאים אצלנו גז).

 

כל זה אינו חלום. הוא יכול היה להתגשם אפילו בחלקו אם היינו יותר רציניים. נכון, נראה שלא ניתן לפוצץ את כל "המוקשים" בבת אחת, אבל המטרות היו צריכות להיות מוגדרות וברורות. זו הייתה צריכה להיות אחת השנים הקשות ביותר במשרד האוצר ואחת הגדולות שבהן. שנה שבה פקידי האוצר הולכים טרוטי עיניים, מחפשים פתרונות ומניעים את התהליכים. זה לא קרה. קיבלנו תקציב שעליו נאמר "מה שהיה הוא שיהיה", שמועבר בחופזה ללא דיון כלכלי רציני. כזה, שרבות בו ההבטחות במסיבות העיתונים, אך מזור לכאבים האמיתיים שלנו - אין בו. זה תקציב שמתעלם ואף מבטל למעשה הן את המלצות ועדת העוני והן את המלצות ועדת טרכטנברג, והוא ההיפך הגמור ממענה אמיתי לשאלה "איפה הכסף".

 

חצי מיליארד השקלים המועברים למשרד הבריאות ליישום ועדת גרמן הם כמו פלסטר לחולה אנוש, ו-200 מיליון השקלים המיועדים לקייטנות הקיץ במשרד החינוך מקוזזים בגזירות אחרות כואבות - הקטנת תקציב משרד החינוך לרשויות, דחייה של חמש שנים של יום לימודים ארוך וביטול צהרונים חינם ביישובי פיתוח. יתרה מזאת, כבר כיום ברור כי חלק מהנחות התקציב אינן בנות-השגה, ולצורך עמידה ביעדי הגירעון המוצהרים בתקציב השנה ובשנה הבאה יידרשו קיצוצים נוספים. זה לא תקציב של תקווה, זה תקציב של הישרדות.

 

חבל. כי הייתה הזדמנות והזמן היה נכון. אם היו נעשים הצעדים שפירטתי ואפילו רק חלקם, אין ספק שהיינו "זוכים" לשנה של שביתות ארוכות ואיומי הפחדה. אבל הציבור הישראלי בשל, רוצה שינוי, רוצה עתיד טוב יותר, והיה עומד מאחורי מנהיג נחרץ שהיה אומר - לא עוד. כבר אי אפשר למרוח אותנו במילים יפות והבטחות ללא כיסוי.

 

העם בישראל הוכיח עמידות ואחדות בימי צוק איתן, ואין לי ספק שהוא יפגין את אותה עמידה גם בהתמודדות מול האתגר הכלכלי. העם מוכן לשלם את המחיר בטווח הקצר, על מנת ליצור בטחון ורווחה כלכלית לטווח ארוך. משרד האוצר חייב להפשיל שרוולים ולהביא את הרווחה הכלכלית. זה בידיו.זה עדיין לא קרה. לא בשנה הזו. הלוואי שבשנה הבאה.

 

ד"ר עדית סולברג היא מרצה בכירה במחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל ולשעבר יו"ר קרן קס"מ וכלכלנית בכירה בבנק ישראל

 

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il