פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
הרקע לסכסוך הוא חשד של דיירים שהוועד של המתחם לא ניהל כראוי את הכספים ששולמו לו. כדי להרגיע את הרוחות ביקש חבר הוועד מאחד הדיירים, רואה חשבון במקצועו, לערוך דו"ח לגבי הפעילות. אלא שאחת הדיירות לא התרשמה מהדו"ח שהוכן, וכינתה אותו בקבוצת הפייסבוק של המתחם "רשימת מכולת".
היא גם בחרה לתקוף את רואה החשבון באופן אישי וציינה שאינה מבינה "מי נתן לו תעודה". היא האשימה אותו בשיתוף פעולה עם הוועד, וכינתה אותו "חצוף", "דוחה", "אדון כלום" ועוד. היא עדכנה את חברי הקבוצה שהאיש הורשע בעבירת מס בעבר וריצה עבודות שירות.
בתביעה שהגיש נגדה רואה החשבון הוא טען שהפרסומים השפילו אותו, הטילו ספק באמינותו ובמקצועיותו, והוא נאלץ לעבור דירה.
באשר לפרסום על ההרשעה בעבירת המס, טענה הנתבעת להגנת "אמת דיברתי". לגבי יתר ההתבטאויות היא טענה שפרסמה אותן מתוך תחושת שליחות ולטובת ציבור הדיירים, ולכן מדובר בביקורת לגיטימית.
השופטת ניצה מימון שעשוע קבעה שאין ספק שהפרסומים הם לשון הרע. הנתבעת השמיצה את התובע ואת מקצועיותו, והציגה אותו כנוכל. לדבריה, למעט הפרסום על ההרשעה, אמיתות יתר הדברים שכתבה מוטלת בספק רב. הנתבעת לא הוכיחה שהדו"ח על התנהלות הוועד היה "מפוברק", מטעה או שחרג מסטנדרטים מקצועיים.
השופטת ציינה שהנתבעת הייתה רשאית להעביר ביקורת על הדו"ח, וגם לציין שרואה החשבון הורשע בעבירה כזו או אחרת, אך לא בדרך של זלזול, העלבה והשפלה, תוך הצגתו כמי שחטא במרמה. הדרך שבה בחרה להתבטא, קבעה, מעידה שמטרתה הייתה להכפיש את שם התובע ולא לקרוא לדיירים לחקור את אמיתות הדו"ח, ולכן היא לא יכולה ליהנות מהגנות החוק.
השופטת הוסיפה שאף שבדרך כלל בתי המשפט לא נוהגים לקבוע שלקללות וניבולי פה הם לשון הרע, במקרה הזה, הדברים מצטרפים ליתר הפרסומים ומהווים חלק ממסכת ההתנהלות של הנתבעת.
בסופו של דבר חויבה הנתבעת לפצות את שכנה ב-40 אלף שקל בצירוף הוצאות משפט בסך של 10,000 שקל.