פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בתחילת שנות האלפיים נקלעה הרשת לקשיים כלכליים, ובעקבות זאת, יחד עם המדינה, נקטה לאורך העשור החולף בצעדי הבראה שכללו הפחתות שכר ופיטורי עובדים. חרף קשיים בדרך, מהלך ההבראה הביא לבסוף את הרשת ליציבות.
ואולם, שתי סייעות שעבדו בגנים של אגודת ישראל לא צלחו את ההליך וסיימו את עבודתן רבת השנים בקיץ 2009. אחת התפטרה במחאה על הלנות שכר מרובות, והשנייה עזבה מאחר שהוצאה מהגן שבו עבדה ל"המתנה" בת שלושה חודשים, והבינה שכבר לא תזכה לשיבוץ בגן אחר.
הרשת הסכימה לשלם לסייעות פיצויי פיטורים, אך לטעמן היא לא שילמה להן את מלוא הסכום ופגעה בזכויותיהן. לכן הן הגישו נגדה תביעות שבהן טענו בין השאר כי פיצויי הפיטורים חושבו, שלא כדין, רק על סמך השכר המופחת שלו הסכימו בשלב מסוים של תהליך ההבראה. הן הדגישו שההסכמה הייתה זמנית בלבד אך הרשת המשיכה בה עד לעזיבתן.
בנוסף טענו הסייעות שמעולם לא שולם להן שכר עבור חודשי חופשות קיץ, בניגוד לחוק. את האשם ביקשו התובעות לייחס גם למדינה, שלטענתן כשלה בפיקוח על הרשת ובכך הפרה חובה חקוקה.
השופט אילן איטח הבהיר כי ככל מוסד לא רשמי שהוכר על ידי משרד החינוך וממומן על ידו – גם אגודת ישראל מחויבת להשוות את תנאי העבודה של עובדיה לאלה הנהוגים במוסדות חינוך רשמיים. לכך ענתה הרשת שאם כך – היה עליה להשוות את התנאים לעובדי הוראה בלבד ולא לסייעות.
השופט איטח דחה פרשנות זו בטענה שאינה תואמת את תקנת החינוך הממלכתי העוסקת בנושא. לדבריו, "התקנה נועדה להבטיח כי כוח אדם במוסד החינוכי הלא רשמי לא ייפול ברמתו מכוח האדם במוסד החינוכי הרשמי". מדובר בכל הסגל ובוודאי בסייעות שמהוות לפחות מחצית מכוח ההוראה.
עוד נקבע כי הרשת אכן שגתה בחישוב פיצויי הפיטורים של הסייעות, שאת חלקו היה עליה לקבוע לפי השכר המלא טרם ההפחתה. השופט איטח הוסיף שהרשת תישא בפיצויי הלנת הפיצויים הללו, אם כי בסכום נמוך יחסית לנוכח המצב הקשה אליו נקלעה.
מנגד נדחתה הטענה לגבי הפחתת השכר המתמשכת: נקבע כי התובעות עשו עם הרשת "עסקת חבילה" שלפיה לא יפוטרו בשל המצב הקשה ובתמורה יסכימו להפחתת השכר. השופט גם דחה את התביעה נגד המדינה בטענה שאין ממש בטענות התובעות בנושא, הואיל והחקיקה שלכאורה הופרה נועדה להגן על התלמידים ולא על העובדים.
בסופו של דבר חויבה הרשת לשלם לסייעות סכום כולל של יותר מ-130 אלף שקל. כמו כן תישא הרשת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד של 12 אלף שקל. לנוכח דחיית התביעה נגד המדינה חויבו התובעות בהוצאות של 5,000 שקל לטובת המדינה.