פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בסוף שנות ה-70, על רקע איום הקטיושות הגובר מדרום לבנון, החליטה המדינה למגן בנייני מגורים בקריית שמונה ולהוסיף להם חדרי ביטחון. המיגון, שבוצע על ידי משרד הביטחון בשיתוף משרד הבינוי והשיכון, כלל הצמדת "מגדל" של חדרי ביטחון לבניין קיים ופתיחת מעברים בין החדרים הממוגנים לדירות הצמודות.
במהלך שנות ה-90 החלו דיירים לדווח על "שקיעה" של חדרי הביטחון ולאחר בדיקות הוחלט לתקן 39 בניינים שהצריכו חיזוק וייצוב. במסגרת הפרויקט חוזקו הבניינים במטרה לשפר את עמידותם בפני רעידות אדמה. לפרויקט הוקדש תקציב של 22 מיליון שקל.
אלא שלא כולם היו מרוצים מהשדרוג, וב-2005 הוגשה שתי דיירות באחד הבניינים את התביעה. הן טענו שהעבודות גרמו לנזקים קשים בדירותיהן: סדקים בקירות, עיוות מפלס הרצפה ומשקופי הדלתות, נפילת פנלים ופגיעה במערכות המים, הביוב והחשמל.
סכום התביעה הורכב מהחזר ההוצאות שהוציאו במהלך השנים על תיקון ליקויים שנגרמו מהעבודות, פיצויים בגין עוגמת נפש ורכיבים נוספים.
ההגנה ציינה שאף שלא הייתה ודאות כי מקור הסדקים בעבודותיה, היא הסכימה לפנים משורת הדין לתקנם, אך נתקלה בהתנגדות התובעות שמנעו כניסת קבלן ומפקח לדירות. המדינה הגישה הודעה צד ג' כנגד הקבלן המבצע.
מומחה מטעם בית המשפט קבע כי מקור הסדקים הוא בגילו של הבניין אך אישר כי אלה הוחרפו עקב העבודות. עם זאת, הוא ציין שהסדקים אינם פוגמים ביציבות הבניין וכי ניתן לתקנם בקלות ובעלות מזערית של 14,668 שקל לדירה. המומחה שלל כל קשר בין העבודות לבין הנזקים האחרים.
השופטת עינב גולומב קיבלה את התביעה באופן חלקי בהתבסס על חוות דעתו של המומחה. מאחר שלמדינה היה חלק מסוים בהחמרת הסדקים, היא חייבה אותה לפצות כל אחת מהתובעות ב-21 אלף שקל ובהוצאות משפט של 12,000 שקל.
השופטת דחתה את ההודעה לצד ג' וקבעה, כי לא נמצאו פגמים בעבודת הקבלן, שפעל בהתאם לתוכניות ולהנחיות שקיבל מהמדינה. לפיכך המדינה גם תשלם הוצאות בסך 10,000 שקל לקבלן.