פיליקאס, מלשון פילו, הם פסטלים קטנים ומשולשים, מקופלים ממלבני יופקה שחובקים בתוכם תערובת גבינות עזת טעמים. מקורן במטבח היהודי-ספרדי והן מאכל ביתי פופולרי בקרב יוצאי חצי האיברי שהתיישבו בתראקיה, במרחב שמתחלק בין יוון, טורקיה ובולגריה.
כשהייתי ילד, המשפחה שלי הייתה מעבירה את חופשות הקיץ בבית של סבא וסבתא שלי באיי הנסיכה שבים מרמרה. בויוקאדה, האי שבו גרנו, היה אז ברובו מאוכלס בחודשי הקיץ ביהודים. בבוקר היו יוצאים הגברים לעבודה והנשים והילדים נשארו לשמחת כולם באי, משוחחים ברחובות בקולי קולות בטורקית במבטא ספרדי כבד, מתובלת בביטויים מלדינו, גם 500 שנה אחרי הפרידה הכואבת מחצי האי האיברי.
לקראת ערב, כשהגברים היו חוזרים רעבים לאי, הרחוב שלנו היה מתמלא בניחוחות טיגון ואפייה של מאפים שמכינים בזריזות עם יופקה, לצד מזטים קרים: סו בורק, בולמאס, פשטידות תרד וחצילים והפייבוריט האישי שלי - פיליקאס, משולשי יופקה ממולאים בגבינת אסקי קאשר - קשקבל מיושנת ומגוררת.
המתכון שלי מתבסס על זה של טאנט פרלה, "דודה פרלה" - שהאמת שאני אפילו לא יודע איך בדיוק היא הייתה דודה שלנו, אבל בטורקיה ממילא איכשהו כולם דודים של כולם. טאנט פרלה הייתה קונה את היופקה אצל היופקאג'י - האדם המבוגר והמיומן שהיה מוכר את הבצק בפינה הקטנה שהייתה שמורה לו בעיבורי הירקן שלה ומכינה אותם במטבח הקטן ומעוטר הפורמייקה, צוהלת משמחה כשהיינו מגיעים לבקר אותה, אני וסבא, לגנוב משולש בדרך לארוחת הערב שלנו, במעלה הרחוב.
עבורי, שבועות הוא לא שבועות בלי משהו ממולא ביופקה. טאנט פרלה, סבא רפאל, סבתא פורטונה - המתכונים האלו נוצרו בהשראתכם ולזכרכם.
בחזרה לעניינינו. את המתכון שלפניכם הכנתי לפני זמן מה עבור חברתי ובעלת הטור "בואו לאכול", מיכל וקסמן. את הפיליקאס אפשר לטגן אותם כמו במתכון בהמשך או לאפות בתנור עד שמזהיבים. אפשר לגוון במילוי ובלבד שמקפלים אותם בעדינות ובהקפדה, שלא ייזל מהם. מה שלא תעשו בהם הם מצידם יתקבלו שזופים, מתפצחים ומגירי גבינה מבעבעת. אל תנסו לסרב להם, אין לכם סיכוי!
המרכיבים:
לבצק:
יריעת יופקה, חתוכה לרצועות בצק מלבניות שאורכן כ-20 ס"מ ורוחבן 6-7 ס"מ (אין חשיבות לדיוק במידות, התייחסו לזה כאל המלצה או כיוון ותמרנו על פי נוחיותכם)
שמן זית או חמאה מומסת למריחה
למילוי:
100 גרם קשקבל מגורר
50 גרם פרמזן מגורר
100 גרם ריקוטה טרייה
קמצוץ מלח (בזהירות איתו, הגבינות מלוחות)
אופן ההכנה:
במשך שנים הייתה אמי מבקשת רק דבר אחד מחברותיה שנסעו למכורתה, איסטנבול: שבחוזרן ארצה תבאנה לה יופקה (yufka). בצק העלים הדקיק שנפתח בידיים אמונות לעיגול גדול ודקיק, נמכר בַּעיר בכל פירין (fırın), הגרסה הטורקית, השכונתית והעמלה של מאפיות הבולנז'רי הפריזאיות.
בימים כהרגלם תושבי איסטנבול - שרבים מהם נאבקים בימים אלו, בצדק ובאומץ, כנגד עוולות ממשלו של ארדואן - זוללים סו בורק (Su Börek), מאפה בוקר עתיר גבינות וחלב, שנאפה בתבניות ענק עגולות ונחתך על פי הזמנה לריבועים עסיסיים וחמים.
המאפה הרך, סוג של לזניית גבינות בגרסתה הטורקית והחגיגית, הפך במרוצת השנים לאחד ממאכלי הרחוב האהובים של העיר, קלאסיקה קולינרית שנשטפת בתה חם ועז בימי החורף ובאייראן מלוח וקריר בחודשי הקיץ.
אלינו הביתה בישראל, היה מגיע היופקה במסגרת הרכבת האווירית מכיכר טקסים, מקורר ומקופל, עטוף היטב בנייר-שעווה שעליו מתוח נייר כסף. יהודי איסטנבול משתמשים בו לצורך הכנת מאפי גבינות וכן פיליקאס, משולשי בורק מטוגנים במילוי בלילת ביצים וגבינת קשקבל.
המתכון שלפניכם הוא הגרסה האישית שלי לסו בורק. בצק רך ומפונק, שמתמסר כולו לחלב ולגבינות ומתנפח מגאווה ואושר בתנור. הוא מתארח כמעט בכל ארוחה שאני עורך בביתי ומבוסס, בקווים כללים, על המתכון של אמי, אלדה.
לפני שמתחילים - עוד משהו על יופקה: מזה שנים הסתמכנו על טוב ליבם של זרים שסחבו יופקה במזוודה. בצוק העיתים הסתפקנו בעלי פילו טריים או קפואים. למרבה השמחה, בסמוך להכנת הכתבה, התגלה לי שזוג עולות חדשות מטורקיה מייבאות כעת גרסה מעולה ומצוננת (לא קפואה) של היופקה לישראל. חפשו אותו בשוק לוינסקי, בסופרמרקט שבנווה אביבים שברמת אביב, בבת ים ובשאר מעוזי הקהילה. לא תתאכזבו.
ועוד משהו: על מנת שיתקבל סו בורק קליל יותר, את החלב במתכון אפשר להחליף במים
,
המרכיבים ל-6-4 מנות:
400 גרם עלי יופקה (אנחנו השתמשנו כאמור באלה של yedoy. אפשר להחליף בדפי פילו טריים)
1/2 כוס חלב
50 גרם גבינת פרמזן, מגורדת
למילוי:
1/2 כוס פטרוזיליה, קצוצה גס - לא חובה
2 כוסות חלב
2 ביצים
200 גרם גבינה בולגרית מפוררת
150 גרם קשקבל מיושנת, מגורדדת גס
1/2 מיכל שמנת
30 גרם חמאה רכה
אופן ההכנה: