גיא דוידי מוציא את אמיר אוריין מהחדר

הבמאי התיעודי הישראלי גיא דוידי, הזכור מעבודתו על "חמש מצלמות שבורות" שהיה מועמד לאוסקר 2012, מתקשה להשיג תמיכת הגופים השונים לפרויקט הבא שלו העוסק בשחקן והמורה הנערץ אמיר אוריין. בלית ברירה הוא יוצא לקמפיין מימון ציבורי. "אופציה מורכבת אבל עדיפה", הוא מסביר

רק לפני שנתיים ניצב גיא דוידי בפסגת העולם, כשסרטו המשותף לצלם הפלסטיני עימאד בורנאט "חמש מצלמות שבורות" נכלל בין חמשת המועמדים לאוסקר בקטגוריה הדוקומנטרית. כשהוא נישא על גלי תהילתו הקולנועית, נדד הבמאי ברחבי העולם, אך תמיד חזר לפרויקט האישי לו המתרחש כאן בישראל, בסלון ביתו של השחקן והמורה למשחק אמיר אוריין, שעבור רבים ידוע יותר כתיאטרון החדר.

 

אוריין בן ה-70 זכור מהופעותיו על הבמה בשנות ה-60 וה-70 וגם מאלו על המסך (ביניהן ב"כל ממזר מלך" של אורי זוהר, "השמלה" של ג'אד נאמן). ויש כמובן מי שיכיר אותו יותר כנביא דיראזור מסדרת הנוער "גאליס". הסרט "רגשות מעורבים" מלווה את פעילותו יוצאת הדופן במסגרת האינטימית של תיאטרון החדר שם הוא מבקש לקלף את הזהות הישראלית על צדדיה השונים. ההתנהלות השגרתית הלא שגרתית שלו מקבלת תפניות דרמטיות בכל פעם שהסכסוך הישראלי-פלסטיני פורץ בדרכו הלוחמנית במבצעים השונים, וכך גם במהלך מבצע צוק איתן, כשאוריין נאלץ להעביר את התיאטרון מביתו.

 

"רגשות מעורבים". פנייה לתמיכת ההמונים בסרט

 

דוידי מפיק את הסרט ביחד עם אנה סומרשף וקריסטיאן מוסוולד הנורבגי. לאחר שפניותיו לערוצי הטלוויזיה הישראלים ולגופים נוספים בבקשה לתמיכה נענו בשלילה, הוא פונה לציבור. קמפיין מימון ההמונים שלו באתר אינדיגוגו מציב לעצמו יעד של גיוס 30 אלף דולר - רבע מסכום זה כבר גויס. הבמאי עצמו מנסה להסביר בטור ל-ynet את המורכבות של הפרויקט, והקשיים במימונו.

 

"כשהתחלתי לעבוד על 'רגשות מעורבים' הבנתי שבפעם הראשונה אני עושה סרט על החברה הישראלית שמיועד קודם כל לקהל הישראלי. אמיר אוריין הוא אחת הדמויות המרתקות ביותר בתרבות הישראלית, ועם זאת, כמי ששנים רבות בחר ליצור תאטרון מעבדה מחוץ לזרם המרכזי ולאתגר את הגבולות, הוא חי הרחק מאור הזרקורים. אחד האתגרים בעשיית הסרט היה להראות את הדואליות והמורכבות בדמותו. מצד אחד מתמסר לעבודתו עם תלמידי המשחק ומאפשר להם מקום חם ואוהב, ומנגד הוא מערער תפיסות מחשבה בהיותו אדם עם עמדות מוצקות שלרוב אינן מקובלות בחברה הישראלית. אלו הרגשות המעורבים.

 

 

אחד האתגרים המרכזיים בצילום ובעריכה הוא שמדובר בנושא מאוד מקומי שבו הניואנסים התרבותיים הם מאוד משמעותיים, וצריך היה לאפשר גם לקהל הבינלאומי להבין את הניואנסים האלו. ההכרח הזה, לפנות גם לקהל בינלאומי, התחזק כשהסרט לא קיבל תמיכה ישראלית, אי לכך פנינו לקרנות וגופי שידור בינלאומיים על מנת לסיים אותו. לשמחתנו, הסיפור האישי והרגשי בסרט כל כך חזק, שגם נורבגים וצרפתים שצפו בגרסת עבודה של הסרט הצליחו להתחבר אליו. אני חושב שאנחנו נמצאים בשלב שבו הסרט מתקשר עם העולם, אבל אני עדיין מאמין שכשהסרט יצא, הוא יהיה חשוב מאוד לקהל הישראלי - עדיין הקהל הראשון של סרטיי.

 

אני חושב שכל יוצר מקבל הרבה מאוד סירובים בחייו לפרויקטים, זה חלק מתהליך העבודה על פרויקט וזה שלב לגיטימי בעבודה. גם 'חמש מצלמות שבורות' קיבל סירובים בארץ,

מצד שני הקרן החדשה לקולנוע תמכה בו מאוד וכך גם ערוץ 8. אז זה לא שיש איזו החלטה גורפת כנגד סרטים פוליטים מעוררי מחלוקת, אך ב'חמש מצלמות שבורות' יש מרכיב שהופך אותו לסקסי יותר מאשר 'רגשות מעורבים' וזה מה שהכריע את הכף.

 

אני באופן אישי חושב שהפרויקט הנוכחי שלי הרבה יותר מעורר מחלוקת. לפני שהוכר כמועמד לאוסקר, 'חמש מצלמות שבורות' ככלל לא עורר דיון בארץ. כיוצר פוליטי, הלחץ הוא כפול מהלחץ על יוצרים אחרים, כי אתה חייב להביא את הסיפורים הכי קיצוניים ועוצמתיים ובצורה הכי מרתקת לספר אותם, וגם אז לא מובטחת לך תמיכה. לכן אתה חייב למצוא פתרונות אלטרנטיבים גם בגיוס הכספים. או שתשען על כסף מחו"ל או שתפנה לקהילה באופן ישיר באמצעות קמפיין לגיוס המונים. האופציה השנייה מורכבת יותר אבל עדיפה בעיני".