איך להיפטר מהבוס 2: שוברת שיא של טעם רע

פה ושם "איך להיפטר מהבוס 2" מעורר צחוק קל, אבל כשחושבים על שלושה זוכי האוסקר שמופיעים בו - מבינים שהם הבוסים הנוראים של עצמם. מיזוגניות, השפלת נשים, ובדיחות רעות שלא עבדו גם בסרט הראשון, מקבלים טוויסט נוסף של פאתטיות שמספקת ג'ניפר אניסטון הבלתי נסבלת

"איך להיפטר מהבוס 2" ("Horrible Bosses 2") הוא קומדיה שבמרכזה גברים-ילדים הנחשפים לתדהמתם להיבטיו הנצלניים של הקפיטליזם החזירי. כמקובל בסרטי המשך, הוא גורם לפרק הקודם (מ-2011) להיזכר כמו יצירה מעודנת בעלת טעם טוב.

 

עוד ביקורות סרטים בערוץ הקולנוע:

• 6 גיבורים

השופט

וינסנט הקדוש

 

כסרט שאינו אלא פנטזיית נקמה בשיטה הקפיטליסטית, ובה בעת מתרפק בתוך חיקה החם - "איך להיפטר מהבוס 2" מנסה להוציא עוד כמה טיפות מלימון שנסחט כמעט לגמרי בפרק הראשון. אך בעוד הקומדיה ההיא פעלה בתוך מציאות קונקרטית של משבר כלכלי וחוסר ביטחון תעסוקתי, שמאיימים על חוסנם וגבריותם של גיבוריה - פרק ההמשך נשען על בדיחות וולגריות שהיו מתקשות למצוא את מקומן גם בקומדיות האינפנטיליות של ג'אד אפאטו.

 

אחרי שבסרט הראשון רקחו תוכנית חיסול כושלת של הבוסים הסדיסטים שלהם, מוצאים עתה ניק (ג'ייסון בייטמן), קורט (ג'ייסון סודייקיס) ודייל (צ'רלי דיי) את עצמם כשהם מחפשים משקיע לפיתוח חדש שאמור לסדר להם את החיים - מקלחון חכם הזוכה לכינוי "Shower Buddy".

 

בתחילת הסרט הם מציגים את המצאתם באחת מתוכניות הבוקר הטלוויזיונית, מה שמאפשר לבמאי והשותף לתסריט שון אנדרס ("טיפשים בלי הפסקה 2") לעצב רצף של גאגים חזותיים תפלים הנשענים על אסוציאציות מיניות מתעתעות. בנוסף, מתברר להם ששם החברה שלהם, המתבסס על הסמכת שמותיהם הפרטיים, ניק-קורט-דייל, נשמע לחלוטין לא תקין פוליטית כאשר הוגים אותו בקול ("Niggerdale").

עדיין, זמן קצר אחר כך השלושה מקבלים הצעה מפתה מברט הנסון (כריסטוף וולץ), בעליה הנלהב של חברת השקעות המבקש לממן את ייצורם של 100 אלף ראשי-דוש בתמורה לשלושה מיליון דולר. כאשר הם מספקים לו את הסחורה, מתברר להם שנפלו במלכודת הכלכלית שטמן להם ושתכליתה להביא לקריסתם ולרכישת החברה שלהם במחיר נמוך במיוחד.

מפגש מחודש ומשפיל במיוחד עם הבוס-לשעבר של ניק (קווין ספייסי) המרצה עונש מאסר ממושך, מבהיר להם סופית שאכלו אותה. בייאושם, הם מחליטים לחטוף את בנו הנאה והמופרע של הנסון, רקס (כריס פיין) בתמורה לדמי כופר שיכסו את חובותיהם. מי שעוזר להם בתוכנית הקרימינלית גם הפעם הוא דין "מאת'רפאקר" ג'ונס (ג'יימי פוקס), אך מה שניק, קורט ודייל אינם לוקחים בחשבון הוא אישיותו הפסיכוטית והמתעתעת של רקס.

ההכנות לחטיפה מפגישות את השלושה פעם נוספת גם עם ד"ר ג'וליה האריס, רופאת השיניים המיוחמת שמגלמת ג'ניפר אניסטון (הבוסית-לשעבר האיומה והמטרידה מינית של דייל). הדמות הזו, שכולה "מופת" של מיזוגיניות והשפלת נשים, לא עבדה מבחינה קומית גם בסרט הראשון, ופה היא כבר שוברת שיאים של פאתטיות וטעם רע כמנהלת קבוצה של מכורים למין שנפגשת בלילות בקליניקה שלה. הופעת האורח המיותרת והוולגרית שמספקת אניסטון, שחקנית בלתי נסבלת באופן כללי, גורמת לך לתהות האם לא נותר בה שמץ של כבוד עצמי ואינטגריטי מקצועי.

פה ושם "איך להיפטר מהבוס 2" מצליח להפתיע ואפילו לעורר פרץ צחוק קל. אבל כאשר חושבים על כך ששלושה זוכי אוסקר (פוקס, וולץ וספייסי) האוחזים יחד חמישה פסלונים מצאו לנכון להופיע בו - אתה מבין שהם הבוסים הנוראים של עצמם. הכנסותיו המקרטעות של הסרט בסוף השבוע הראשון להקרנתו באמריקה (15.5 מיליון דולר) מעידות על כך שגם אוהדי הבוס תהו הפעם בינם לבין עצמם מדוע היה צריך סרט המשך, ועוד כזה.
 

מעייף לא פחות לצפות בפעם המי-יודע-כמה בחבורה של זכרים אינפנטילים, שמתקשים למצוא את מקומם במסגרת הגברית ההטרוסקסואלית (ע"ע סדרת "בדרך לחתונה"). כאן בא הדבר לידי ביטוי בקושי שבהשתלבות בוגרת בסדר הקפיטליסטי. בהתאם, הדמויות הלא מצחיקות וחסרות החן שמגלמים סודייקיס ודיי (שבסרט הוא אב לשלישייה) מייצגות את הכשל הגברי הזה בצורתו הקיצונית, בעוד זו שמגלם בייטמן היא לכאורה שקולה והגיונית יותר.

 

ואם לא די בזה, רצף הפספוסים מהסט שרץ על רקע כותרות הסיום מהווה תזכורת עגומה (למי שעד אז כבר הספיק לשכוח) לבדיחות העלובות שמרכיבות את מרבית דקותיו של "איך להיפטר מהבוס 2".