פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בערעור היא שבה ודרשה לקבוע את חלקה בכל הנוגע לכספים והזכויות שהופקו משתי החברות שהיו בבעלות המנוח. כמו כן היא ביקשה את חלקה מרווחיו ומדמי השכירות המופקים מחנות שהייתה בבעלותו.
מנגד טענו ילדיו מנישואיו הראשונים שב-1970, עוד לפני שהכיר את המערערת, הוא העביר את מניותיו בשתי החברות לאמם ולהם, כך שאת הכספים והזכויות יש לזקוף לטובתם בלבד.
המערערת השיבה שהעברת המניות הייתה טכנית בלבד, כיוון שבפועל האב נשאר המחליט, הקובע ובעל השליטה היחיד בחברות. לדבריה, גם בהסכם הממון שנחתם ביניהם ובצוואתו הוא התייחס למניות כאל שלו ולכן, טענה, את זכויותיו יש לזקוף לפעילויותיו ולא לילדים, שכלל לא היו פעילים בחברות.
השופט שאול שוחט קבע שהכספים והזכויות שצבר המנוח במהלך נישואיו השניים, הכוללים גם את נכסיו והרווחים שהגיעו לידיו מפעילות החברות, ניתנים לאיזון. הוא ציין שבית המדפט למשפחה נמנע מלבחון את הראיות, שלטענת המערערת מלמדות שעל אף שהמניות המקנות זכויות לא היו בידי המנוח, בפועל הכספים והזכויות שהופקו מהן במהלך חיי הנישואין היו שלו.
לפיכך קבע השופט שוחט שהניתוח המשפטי צריך להיות שונה: כיוון שהמנוח והאלמנה היו נשואים ועליהם לחלוק בנכסיהם המשותפים באופן שוויוני, הרי שהיא זכאית למחצית הזכויות של כלל נכסיהם, הכוללים את הכספים והזכויות שהופקו מהחברות. השופט קבע, שאין מנוס אלא לקבל את הערעור ולהחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה.
עם זאת, השופט התייחס להסכם ממון שנחתם בין המערערת והמנוח, ולפיו היא זכאית לקבל פירות מהחנות, בין אם בדמי שכירות ובין אם תימכר. השופט קבע שהענקה לאחר מיתה לא יכולה להיעשות בהסכם, אלא רק בדרך של צוואה, לכן הענקת הזכויות המופקות מהחנות אינה בת תוקף. השופט דחה את הערעור בכל הנוגע לסוגיה זו.
השופטים יהודית שבח וסגן הנשיאה יצחק ענבר הסכימו עם ההחלטה.