"רק רצינו לגעת באבנים"

מיד לאחר כיבוש הכותל נלכדו לוחמי הצנחנים איציק יפעת, ציון קרסנטי וחיים אושרי בעדשת המצלמה של דוד רובינגר. 47 שנה אחרי שהצילום הפך לסמל הניצחון במלחמת ששת הימים, הם חזרו לכותל כדי להצטלם שוב במצלמתו של רובינגר - ולהיזכר ברגע שבו נכנסו להיסטוריה - הכתבה המלאה במוסף המיוחד לחגיגות 75 שנים ל"ידיעות אחרונות"

הם היו הסמל של מלחמת ששת הימים. ד"ר איציק יפעת, ציון קרסנטי וחיים אושרי. שלושה לוחמי צנחנים, בוגרי אותה פלוגה באותו גדוד, שהשתתפו בקרב על שחרור ירושלים ועמדו נפעמים ונרגשים מול הכותל, בפעם הראשונה בחייהם. ואז, במקרה, הם נלכדו בעין המצלמה של דוד רובינגר. 

 

47 שנים אחרי הצילום ההוא החזרנו אותם לכותל. איציק יפעת וציון קרסנטי כבר בני 70. חיים אושרי צעיר מהם בשנה. הצלם רובינגר חגג בקיץ האחרון יום הולדת 90. אבל למרות הגיל הוא נשכב על הארץ בדיוק כמו אז, עם המצלמה, כדי לתפוס את הזווית המדויקת לצילום. להבדיל מאז, מישהו מאנשי הכותל מיהר לתקוע בשופר. אנשים ניגשו, ביניהם צעירים שנולדו עשרות שנים אחרי שחרור העיר העתיקה. "גדלנו עליכם", אמרו לשלושה. "כל הכבוד".

 

 

 

"אנחנו האנשים מהתמונה", אומר ציון קרסנטי. "אנחנו הסתכלנו על הכותל. לא עניין אותנו שום דבר, רק האבנים של הכותל". "עבורי, התמונה הזאת עשתה את החיים", אומר רובינגר. "זכיתי בפרס ישראל בזכות התמונה הזאת, היא הפכה לאייקון עולמי. אייקון לא נעשה על ידי צלם. אייקון נעשה על ידי קהל. הקהל ראה בשלושת הפרצופים האלה", הוא מצביע על השלושה שעומדים לידו, "משהו שהוא רצה לראות. אנשים עדיין אומרים, 'אלה החבר'ה שבכו על יד הכותל'. אין צלם שיכול לקרות לו דבר יותר טוב מזה".

 

זאת התמונה הכי טובה שצילמת בקריירה שלך?

 

"הכי גרועה! מבחינה צילומית זה צילום רע. צילום טוב, אין בו שום אלמנט שלא חייב להיות בו. אבל כאן יש כל מיני אנשים שמציצים ברקע, חצי ראש מפה, רבע אף פה, חצי אוזן שם. זה לא נקרא צילום טוב. זה צילום חשוב, אבל לא טוב".

 

הכתבה המלאה תופיע ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" לרגל 75 שנה לעיתון