המדינה תשלם 400 אלף ש' עקב טעות הקלדה

שתי אחיות שירשו מאביהן נחלה במושב עין עירון נדרשו בטעות לשלם 1.3 מיליון שקל על מכירת הנכס. בית המשפט הורה לפצות אותן על עוגמת נפש

עו"ד גלעד שרגא פורסם: 23.12.14, 18:41

לאחר שכבר חתמו על הסכם למכירת נחלה חקלאית שירשו, גילו שתי אחיות שבגלל טעות הקלדה של רשות מקרקעי ישראל הן נדרשו לשלם 1.31 מיליון שקל על עצם ביצוע העסקה. השתיים פנו לבית משפט השלום בתל אביב, שהטיל על הרשות ועל אגף המקרקעין את האחריות להטעיה. בעקבות זאת תפצה המדינה את היורשות בכ-400 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

שתי האחיות ירשו מאביהן המנוח נחלה במושב עין עירון שבוואדי ערה וביקשו למכור אותה. הן פנו בסוף 2010 לרשות מקרקעי ישראל (רמ"י), שם נאמר להם כי הנחלה רשומה על שם האב המנוח כחוכר לדורות וכי דמי החכירה שולמו במלואם (שכירות מהוונת), לכן אין הגבלה למכור אותה. ואולם, כשפנו ללשכת המקרקעין בבקשה לרשום את זכויותיהן בנחלה, הן נענו כי יש לקבל לכך את הסכמת הרשות.

 

בינתיים מצאו היורשות רוכש וחתמו עמו על חוזה מכר. לאחר פניות חוזרות אישרה רמ"י לרשום את זכויותיהן בנחלה. אלא שחודשים ספורים לאחר מכן הודיעו להן רמ"י ואגף רישום המקרקעין שנפלה טעות, ומדובר בנכס שלא ניתן לשלם עבורו את דמי החכירה מראש (לא ניתן להוון נחלה).

 

לפיכך נדרשו האחיות לשלם דמי הסכמה - עבור הסכמת רמ"י להעביר את זכויות החכירה – בגובה 1.31 מיליון שקל.

 

היורשות הגישו תביעה נגד רמ"י ונגד אגף רישום מקרקעין בבית משפט השלום בתל אביב בדרישה לפיצוי של 390 אלף שקל וכן פיצוי עבור עוגמת הנפש שנגרמה להן. הן טענו כי בבדיקות המוקדמות שערכו יחד עם עורך דינן לא נאמר או נרמז להן כי יצטרכו לשלם דמי הסכמה והן הוטעו על ידי המצג הרשלני של שתי הרשויות.

 

הנתבעות הודו בטעות הקלדה שהולידה הערה שגויה בנסח המקרקעין, אך טענו שלא כל טעות מנהלית היא עוולה שמטילה עליהן אחריות.

 

הנתבעות הטילו את האשמה על עורך דינן של התובעות, וטענו כי היה עליו לבדוק אם אפשר לשלם מראש דמי חכירה עבור נחלה חקלאית. הן הוסיפו כי מאחר שאגף המקרקעין לא מיהר לרשום את הזכויות בנחלה ודרש אישור נוסף מרמ"י – עורך הדין היה צריך להסיק כי יש טעות בנסח. בכל מקרה, סיכמו, לא נגרם לתובעות נזק כלשהו משום שבסופו של דבר הן מכרו את הנחלה ושילמו את מה שהיו צריכות לשלם לפי החוק.

 

השופטת ריבה ניב קבעה כי לא ניתן למחול בהינף יד על טעות כזו חמורה – שבמשך שנים לא התגלתה על ידי שתי רשויות במשך שנים. השופטת דחתה מכל וכל את הטענות שהופנו כנגד עורך דינן של התובעות, ותהתה מדוע יש לבוא אליו בטענות שעה שהנתבעות היו אמורות לדעת שהרישום שגוי.

 

בכל הנוגע לפיצוי קבעה השופטת כי הנתבעות ידעו ששוק הנדל"ן מתבסס על נסחי טאבו, ומאחר שהאחיות הסתמכו על כך בעסקת המכר – על הנתבעות לפצותן במלוא סכום התביעה.

 

משכך, השופטת חייבה את הנתבעות לשלם לתובעות 400 אלף שקל, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 50 אלף שקל.