דלות החומר

תשדירי הבחירות לא מעבירים את התחושה שאנחנו עומדים מול הבחירה הקריטית בחיינו. יצחק בן נר על דלות החומר בתעמולה הישראלית

הדילמה היצירתית הניצחית - איך כותבים מעניין על אנשים ואירועים משעממים - עומדת לעיני מבקר המבקש לעסוק בתעמולת הבחירות בטלוויזיה. התשדירים של שני המתמודדים משעממים, עייפים ומחופפים יותר מהם ויותר מרוב החומרים היצירתיים המקומיים הדלים בשתי הרשתות המארחות. אז צופים רק אלה שממש חייבים, או אלה שמחוברים לטלוויזיה כמו לזונדה, משעות אחה"צ של "היפים והאמיצים" ועד ל"פסוקו", בחצות ועשרה.

 

אגרוף בפרצוף

 

אלה ששרדו את הצפיה, אמש, לפחות זכו בהפתעה במישדרי העבודה. פתאום קיבל שם מישהו ביצים. שני תשדירים, כמו אגרוף בפרצוף, כחיזוק לחשיפת מגמת הקיצונות השרונית. באחד, מין עתידון קצרצר, בוטה ומהלך אימים, מתועדים הימים שלאחר עליית שרון לשלטון, בכותרות ובקטעי יומנים תואמים: "7 בפברואר. שרון נבחר. גנדי וליברמן שרים. 8 בפברואר, מבוטלים כל ההסכמים עם הפלשתינאים" - וכך הלאה, עד ה- 27 בפברואר, כשש"ס סחטה הכל וצבאות ערב שועטים לעבר ישראל, ארה"ב ואירופה מסרבות להתערב ובארץ מוכרז גיוס כללי. יעיל וקולע לחרדה הכבושה בבטן רבים, כולל המתלבטים.

התשדיר השני, הלקוח מהראיון של ברק עם יאיר לפיד, לפני כשבועיים, נועד להעצים את רגישותו ואנושיותו של ברק, שדמע בסיום קורס טייס, כשראה את נכדת סגן מפקד גטו ורשה בין המסיימים. שילוב של סייפא ונפשא, אם תרצו. באותה עת, המשיכו תשדירי שרון לפמפם את עצמם לדעת, בלי חידוש, להוציא ה"שאלה לברק: אמרת שאסור לוותר על העתיד, אז למה אתה מוותר עליו לערפאת?", שסורס בגילגול החדש ל"אז למה אתה מוותר עליו?"

 

למה רק השוליות עושים במלאכה?

 

להוציא את החידושים האלה, כבר עשרה ימים חוזרים המישדרים על עצמם. בשני המחנות לועסים שוב ושוב אמיתות ידועות או מטשטשים אמיתות אחרות. הכל מוגש בעריכה גסה, תוך שימוש עד לזרא בדיזולבים, בסופר אימפוזישנ'ס, פייד אין'ס ופייד אאוט'ס, בתנועות מואצות ומואטות, במוסיקה שמיימית או בפסקול של סרט אימה, לפי הנושא, ובכותרות צווחניות על רקע אדום לוהט. דלות החומר, דלות העשיה, ריקנות.

איפה אשפי הסרטים של פעם? למה רק השוליות עושים במלאכה? ובעיקר, למה רוב התשדירים לא מעבירים לנו את התחושה המקפיאה, שאנחנו באמת עומדים מול הבחירה הקריטית בחיינו? למה אין כל נסיון כן ומאמץ ברור לשכנע את המתלבטים, את המאיימים בפתק הלבן, את אלה שהחליטו להישאר בבית, את הבוחר הערבי שעשוי (או עלול, תלוי בנקודת המבט) להכריע את המאבק?

ומכיוון שרוב התשדירים דלים, צפויים ושיקריים, ולא יוצרים תובנות חדשות אצל צופיהם המעטים, לא ייפלא אם הנאמנים המעטים שעוקבים אחריהם, מפתחים מחשבות סוריאליסטיות ושמים לב לעובדות ביזאריות, אך משמעותיות, הנובעות מרשלנות בתחקירים, בתסריטים, בהבנת המטרה, במסירות היוצרים ובכנותם. אולי הזמן הקצר או התקציבים הנמוכים גרמו לכך.

 

א-לה אותנטי

 

למשל, ה"עדים האותנטיים", מייצגי ישראליות 2000, במישדרי שני הצדדים. תמיד תגלו למחרת שהרוסיה והקשיש, שמדברים על החיים בשכונת גילה הירויה כגהינום, מתגוררים בעצם ברחובות או בראש פינה, או שהחייל הנרגש שניצל מלבנון, נהרג, אבוי, כמה חודשים לאחר מכן, בפיתחת רפיח. או שרון, המתקדם לשלום על טרקטורונו, כשאיזה כתם עכור קטן נוסע לצידו על מיני-טרקטורון. במיצוות יו"ר ועדת הבחירות נאסר ניצול ילדים בתשדירי הבחירות (ומשני הצדדים נחסכה האשמה בפדופיליה פוליטית), ולכן נגזר על נכדו הפעוט של שרון (נכדו האמיתי, או נכד שנבחר לאחר אודישן המוני, כמו בקריקטורה ב"הארץ"?), לשאת על ראשו הקט את הכתם הסימלי של סבו, בבחינת סבים אכלו בוסר וגומר.

כך נראה גם ברק נושא דברים לפני כיתת חייזרים (כתמים מרצדים במקום פנים) בבי"ס בקריית מלאכי, כדי להמחיש את סיסמת הבחירות שלו, "ברק – למען עתיד ילדינו" (סיסמה מוצלחת, אם להתחשב ברוב שנתנו לו ילדינו בבחירות הדמי בבתי הספר התיכונים). על שרון, לעומת זאת, נכפתה סיסמת הבחירות "מנהיג לשלום" כמו גיגית על הר, תרתי משמע, ואולי משום כך הוא עושה הכל, מחוץ לתשדירים, כדי להצדיק את הסיסמה השניה של ברק, "שרון קיצוני מדי לישראל".

ואם שרון לא משכנע בכנותו, מזדרזים סייענים כאיווט ליברמן ("נכבוש את בית ג'אלה, נבעיר את ביירות, נפוצץ את סכר אסואן"), גנדי ויצחק לוי, ומחזקים את דימויו כזאב זקן בתוככי הסבתא הטובה ומעניקים חומר טוב לתועמלני ברק. ואם כבר בדברי-אמת עסקינן, אז למה מדברים במישדרי שרון לעולים מרוסיה, רק על כך שבבית הורי שרון דיברו רוסית ושאת לילי ז"ל הוא אהב בעברית? ואם היו עולי אתיופיה גורם אלקטורי משמעותי, האם היו הורי שרון מוצגים כדוברי אמהרית? למה לא להעיז ולקסום למצביעים מחבר העמים, בגילוי ששרון, כרובם, לא בחל מעולם בזלילת טרף למהדרין, מבשר חזיר ועד שרצי ים, אבל ייאלץ להצניע את אהבתו זו כדי לזכות בברית עם החרדים?

 

מתקדמים לעבר השקיעה

 

שום מראות פסטוראליים של האיש הכרסתן הזה - ואגב, למה לא הופכים את החיצוניות לסמל? האם מי שנכנע כל ימיו לגרגרנות, לא ייכנע, כשליט, לתאוות ורעבים אחרים שלו? - הפוסע בהילוך איטי בין הפרות בחוותו - להמחשת דמותו כרועה רוחני? - או מניף נכדה מטושטשת-פנים אל על, לא ימחקו את תדמיתו הישנה, בעיני המשוכנעים משני הצדדים. זהו אינוס שלא כדרך הטבע, שכופה על איש המלחמות הסב להפוך לפיית-שלום. לא. זיקנתו לא תבייש את נעוריו. ומנגד, שום תעמולה שתציג את שרון כמי שישעבד את עצמו ואותנו לכפיה הדתית של ש"ס, לא תהיה נקיה מקישור למניפולציות של ברק בתחום זה.

מישדרי בחירות עלובים ומשעממים, במערכת בחירות שאין אכזרית ממנה, בהכרח שהיא כופה על כל אחד מאיתנו להחליט. ובינתיים, אבוי, זה לא אנו שנראים פה כמו בתשדיר-בחירות: מתקדמים בתנועה מואצת לעבר השקיעה?