הילד מאחורי העיניים
אורי דינור-טאייר מעלה בימים אלה את הצגת היחיד "הילד מאחורי העיניים", מאת נאווה סמל ובבימויה של גיטה זלצר
איילה אור-אל
פורסם: 09.01.15, 16:43
אורי דינור-טאייר, שהקימה לפני כ-6 שנים את התיאטרון שלא למטרות רווח ה- The Jewish Hebrew State, מעלה בימים אלה הצגת יחיד מרגשת מאת נאווה סמל ובבימויה של גיטה זלצר, "הילד מאחורי העיניים". ההצגה שנכתבה בשנות ה-80 והועלתה בהצלחה בארץ ובמקומות רבים בעולם, לאחר תרגומה לשפות שונות, מציגה מונולוג של אמא לילד עם תסמונת דאון.
במסגרת התיאטרון שהקימה, הפיקה דינור וביימה את ההצגה "החולה המדומה" והפיקה וביימה ביחד עם זלצר את ההצגה "ממשלת נשים" (בו כיכבו: מנחם זילברמן וסמדר ברנר). הצגת היחיד שלה נולדה מההחלטה שהגיע הזמן לצאת אל קידמת הבמה. היא נפגשה עם סמל בארץ וקיבלה את הזכויות להצגה. לאחר מכן רתמה לעזרתה את זלצר וכך נולדה הצגת היחיד הראשונה שלה.
אורי, מה משך אותך לעשות את ההצגה הזאת?
"החומר היה מאוד חזק וההצגה נגעה לליבי. רק בשלב מאוחר יותר, כשכבר התחלתי לעבוד עליה, נזכרתי שכשהייתי סטודנטית עבדתי במסגרת "פרח" בבית חולים בתל אביב, שם היתה מחלקת תינוקות ושם נפגשתי לראשונה עם תינוקות עם תסמונת דאון שהוריהם נטשו אותם. באותם ימים הורים רבים בחרו להשאיר את ילדיהם מאחור ולא לקחת אותם הביתה וזה היה מקובל ואפילו מומלץ. הורים הרגישו שלא יוכלו לעמוד בהוצאות גידול ילד כזה, או שהיו להם ילדים נוספים בבית והם לא האמינו שיוכלו להקדיש לילד בעל הצרכים המיוחדים תשומת לב וזה יבוא על חשבון הילדים האחרים. האמא בהצגה שלי, עם זאת, בוחרת לעשות משהו אחר - לקחת את הילד הביתה ולגדל אותו. ההצגה נוגעת בשונות החברתית ואיך החברה מתייחסת אליה ואל הילד, וזה משקף גם את השונות של כל אחד מאיתנו ומדבר על ההתמודדות של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים בכלל".
היום, עם זאת, יש הרבה פחות ילדים עם תסמונת דאון כי ההורים יודעים מראש שהולך להיוולד להם ילד כזה והם בוחרים לעשות הפלה.
"הילדים האלה אוהבים ללא תנאי. הם מעניקים המון אהבה לסובבים אותם ובגלל זה יש נשים, לא רק דתיות, שבוחרות להשאיר את התינוק, גם כשהן יודעות שעומד להיוולד להן ילד עם תסמונת דאון. יש היום מודעות רבה למה שהילד הזה יכול להוסיף למשפחה ולילדים האחרים בה, ויש משפחות שמתייחסות לילדים האלה כאל מתנה. הרבנית נאוה בן משה, שצפתה בהצגה, ציינה שביהדות הילדים הללו נחשבים לצדיקים גדולים שיורדים לעולם לעשות תיקון אחרון".
נראה באמת שההתייחסות של החברה לילדים האלה השתנתה במהלך השנים. יש אפילו סדרות טלוויזיה בהן מככבים ילדים עם תסמונת דאון, כמו למשל Glee.
"זה נכון. ההתייחסות של החברה לכל מה ששונה מהנורמה, למה שנחשב חריג, לא יפה ולא אסתטי, די השתנתה במהלך השנים האחרונות. בשנות ה-80 היתה איזושהי המלצה להשאיר את הילדים הללו בבית החולים והיו מוסדות שהיו אוספים אותם ומטפלים בהם. היום, המדיניות היא לעודד כמה שיותר לשלב את הילד בבית ובחברה".
את עצמך, בעקבות העבודה על ההצגה, היית מוכנה לשמור על הריון לילד עם תסמונת דאון?
"קשה לי לומר לך, אין לי ילדים, אז אני לא אתיימר ואומר כן או לא. זה לא מובן לי מאליו בכלל איך הייתי נוהגת במקרה כזה”.
את עורכת דיון בסוף כל הצגה?
"בהחלט. מאז שהתחלתי להעלות את ההצגה באירועים פרטיים בבתים או על פי הזמנה של ארגונים, שמתי לב שיש לאנשים צורך לדבר על כך. אנשים נשארים טעונים ורוצים לדבר על הנושא של או לספר על הניסיון האישי שלהם כהורים לילדים חריגים. הם גם טוענים שההצגה נגעה בהם במקומות עמוקים שאינם קשורים ישירות לנושא אלא למה שמשתמע מהתוכן".
המעוניינים ליצור קשר עם אורי דינור, מוזמנים לעשות זאת:
טל: 818-689-6563
Facebook: Ori Dinur-Teyer