פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש בנובמבר 2012, כשהצעירה נפגשה עם מכר במסעדת "אל גאוצ'ו". בשלב מסוים הוא ביקש שתצטרף אליו למשרדים של מועדון "המסבאה" הסמוך שבו הוא עובד, בתואנה שהוא צריך לתקן משהו דחוף. לטענתה, במשרד הוא תקף אותה באלימות, הפשיט אותה והחדיר אצבעות לאיבר מינה.
זמן מה לאחר מכן היא הצליחה להימלט מהמשרד והתקשרה לחבר שהגיע ואסף אותה. חיוורת ומבוהלת היא סיפרה על האירוע לכמה חברים ובני משפחה, וכעבור יומיים הגישה תלונה במשטרה.
נגד הנאשם הוגש כתב אישום שבו יוחסו לו עבירות של אינוס ומעשים מגונים. התביעה טענה שהאירוע נמשך כמה שעות, שבהן המתלוננת נאבקה בנאשם והתחננה שיפסיק, והוא בתגובה הכה אותה וגרם לה לחבלות בכל גופה.
הנאשם הכחיש את כל ההתרחשות וטען שהוא כלל לא מכיר את המתלוננת. הוא טען שיש לו אליבי כיוון שעבד במסעדה באותו ערב, ומיד אחר כך יצא עם אחיו לחתונה בג'סר א-זרקא.
השופטות שרה דותן וצילה צפת והשופט אבי זמיר דחו את טענת האליבי וקבעו שהאירוע אכן התרחש בזמן ובמקום שנטען על ידי המדינה, וזאת לאור מצבור עדויות לטובת גרסתה של המתלוננת, בהן עדותו של בעל המועדון שנמצא אמין ואובייקטיבי.
השופטים סברו כי הנאשם שיקר בנוגע לאליבי, לנוכח סתירות ועדויות שלו ושל אחיו שהותירו רושם לא אמין.
אלא שאי בהירות וחוסר עקביות בדברי המתלוננת, כמו גם מחדלים בחקירת המשטרה, עוררו אצל השופטים ספק סביר בנוגע לאקט החדרת האצבעות, ועל כן בסופו של דבר הנאשם הורשע רק בניסיון לאינוס ובמעשים מגונים.
השופט זמיר סיכם את ביקורתו על המשטרה: "חקירה בתיק אונס, שהיה הכרח לבצעה בתוך שעות או ימים, נמשכה על פני שבועות ארוכים, ללא כל סיבה מוצדקת, ותוך אבדן היכולת להשיג חלק מהראיות החשובות".