עברה התעללות משני בני זוג – ותגורש מהארץ

אישה אתיופית הגיעה לארץ עם בעלה היהודי אך ברחה ממנו. גם בן זוגה הבא התעלל בה והיא נמלטה למעון לנשים מוכות. עכשיו היא מחויבת לעזוב

עו"ד אנסטסיה סהר פורסם: 23.01.15, 08:24

אישה אתיופית, ששוהה בישראל 13 שנים מאז הגיעה לראשונה עם בעלה היהודי, עברה במשך התקופה התעללות הן מצדו והן מצד בן זוג אחר שאיתו חיה אחרי שעזבה את הבית. אחרי שנמלטה למעון לנשים מוכות הופסקו הליכי ההתאזרחות שלה והיא נדרשה לעזוב. עתירה שהגישה לבית המשפט נדחתה לאחרונה, והיא חויבה לעזוב את ישראל עד אמצע החודש הבא.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בעלה היהודי של האישה עלה מאתיופיה ב-2002 והיא הצטרפה אליו. היא קיבלה רישיון שהייה זמני על מנת שתתחיל עם הבעל בהליך מדורג של איחוד משפחות. ואולם, כשהגיעה לראיון במשרד הפנים כשנתיים לאחר מכן היא סיפרה כי עזבה את הבית בשל התעללות מצד בעלה ובתו. משכך הובהר לה כי עליה לעזוב את הארץ, אך היא נשארה בישראל באופן לא חוקי..

 

באוגוסט 2008 היא הגישה בקשה נוספת למתן מעמד, הפעם מכוח זוגיות עם ישראלי אחר. ניתן לה רישיון שהייה זמני נוסף, אלא שביולי 2011 היא הגישה תלונה על תקיפה נגד בן הזוג הנוכחי וברחה למקלט לנשים מוכות. בן הזוג נעצר והורשע בשני אישומים של תקיפה.

 

בעקבות התפתחות הופסקו הליכי ההתאזרחות שלה, ובספטמבר האחרון היא עתרה נגד משרד הפנים לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים בבקשה להתחשבות מטעמים הומניטריים.

 

העתירה של האישה התבססה על "נוהל אלימות", שמאפשר לבן זוג זר שסבל מאלימות להישאר בארץ, וטענה שהוא מפלה ידועים בציבור שכן הוא חל רק על זוגות נשואים. לטענתה, היה מקום לבדוק אם היחסים עם בן זוגה עונים על קריטריונים הדומים לאלה של זוגות נשואים, או לכל הפחות לאפשר לה להישאר מטעמים הומניטאריים, בשל נסיבות חייה הקשות ומצבה הבריאותי הרעוע.

 

משרד הפנים דרש לדחות את העתירה בטענה שהעותרת – ששהתה בישראל תקופה ארוכה שלא כדין – אינה יכולה לדרוש שיתחשבו בה. לגבי "נוהל אלימות" נטען כי האישה לא עונה על הקריטריונים להפעלתו לא רק משום שלא הייתה נשואה, אלא מאחר שלא החזיקה באשרה הנדרשת ולא הייתה מספיק זמן בזוגיות.

 

היסטוריה לא חוקית

השופטת שירלי רנר הסבירה כי לשם הפעלת "נוהל אלימות" יש להוכיח כמה תנאים, בהם כנות הנישואין, רישיון ישיבה והוכחה שבן הזוג עבר חצי מההליך המדורג – כלומר, היה בזוגיות בישראל יותר משנתיים. בשל כך, גם אם ניתן היה להשוות את התנאים בין נשואים לידועים בציבור – ממילא הם לא היו חלים על העותרת, שלא הייתה עם בן זוגה יותר משנתיים.

 

באשר לעניין ההומניטרי נקבע כי ההחלטה לא להיענות לעותרת הייתה סבירה לנוכח ההיסטוריה הלא חוקית שלה בישראל. כמו כן, אף שהאישה אכן סובלת מבעיות רפואיות, היא לא הראתה כל אינדיקציה לכך שהטיפול שלו היא זקוקה לא יכול להינתן בארצה.

 

"אכן מצבה של העותרת כלל וכלל אינו פשוט", כתבה השופטת רנר, אולם הוסיפה שכך גם מצבם של מהגרים רבים, שלרוב סיפורי החיים שלהם מעוררים אמפתיה. עם זאת, למשרד הפנים שיקול דעת רחב בנושא, ולנוכח העובדה שהעותרת לא צייתה לחוקי המדינה משך שנים רבות, לא ניתן לקבוע כי החלטתו פגומה.

 

משכך נדחתה העתירה והאישה צוותה לעזוב את הארץ עד 15 בפברואר. בשל הנסיבות החליטה השופטת שלא לחייב אותה בהוצאות.