אקדמאית ועובדת כמורה מחליפה. טור אישי
שלוש שנים של השקעה בתואר ראשון בתקשורת ומדעי המדינה הובילו לחודשים ארוכים של חיפושי עבודה שהעלו חרס. גם התנדבות והתמחויות לא עזרו, למרות תוספת הניסיון. בסופו של דבר מצאתי את עצמי בעבודה שלא תואמת את הכישורים שלי, עם סיכוי קטן להשתלבות בתעשייה
שי-לי מאור
פורסם: 26.01.15, 08:40
חודשיים אחרי שסיימתי את התואר הגיע הטלפון המיוחל. עניתי בהתרגשות, בציפייה שהנה מגיע הדבר האמיתי. ואז התאכזבתי קשות לגלות שמוצעת לי עבודה שלא תואמת כלל את הכישורים והיכולות שלי. כך מצאתי עצמי די מהר כממלאת מקום בבית הספר היסודי בו למדתי, מוקפת ב-30 ילדים קטנים.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה
ייאמר לזכותם שהם דווקא התלהבו מיכולות ההוראה שלי, אותן לא רכשתי בשום מוסד אקדמי. חשבתי לעצמי שאם אני מוצלחת בתחום שלא למדתי, על אחת כמה וכמה אצליח למצוא עבודה בתחום לימודי אבל אחרי חודשים ארוכים של חיפושים אני עדיין תוהה מאין תבוא הישועה.
שלוש שנים שלמות למדתי תואר ראשון דו-חוגי בתקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה. בחרתי בשני מקצועות שמשתלבים היטב, בעיקר כדי להרחיב את אפשרויות התעסוקה שלי. באמת ובתמים האמנתי שזה הייעוד שלי בחיים. כולם אמרו לי שזה תואר ב"מדעי הדשא", ושלא באמת צריך ללמוד ולהשקיע כדי לסיים, אבל זה לא הפריע לי. למדתי והשקעתי את מיטב זמני על מנת להתמקצע ובסוף למצוא עבודה.
(צילם: shutterstock)
רוצה עבודה בתקשורת? תעברי למרכז
אלא שמסתבר שזה לא מספיק, ועכשיו בכלל לא ברור לי כיצד מעסיקים מצפים שבני 20+ ירכשו ניסיון תעסוקתי. ניסיתי להשתלב במספר תחומים: דוברות, יח"צ ושיווק באינטרנט, אם באמצעות פייסבוק, לינקדאין, משפחה, חברים, חברים של חברים ומעגלים רחוקים. שקלתי אף לשנות את כתובת מגורי בקורות החיים לאזור המרכז, על מנת שלפחות יזמנו אותי לריאיון ואקבל הזדמנות שווה. אך מפאת יושרי, לא עשיתי זאת, מה שאולי יהיה בעוכרי. השאלה שנשאלתי באופן קבוע, מיד לאחר שאמרתי מה למדתי, הייתה "למה את לא עוברת לתל אביב או לירושלים?", ואני שואלת: האם המעבר למרכז יפתור את מצוקת האקדמאים חסרי הניסיון בכל הארץ?
הצעד הבא היה לחפש עבודה בתחום מדעי המדינה. בדיוק כשהבנתי שזה לא מתקדם לשום מקום, גם ממשלת ישראל הבינה שהיא לא מתקדמת לשום מקום והודיעה על בחירות מוקדמות.אמרתי לעצמי שזה הצ'אנס שלי, זה הסימן שאולי משהו טוב עומד לקרות בשבילי. מאז ומתמיד רציתי להיות שותפה לדרך שבה יהיה אפשר "להפוך את העולם למקום טוב יותר".
כשפניתי לאחד ממטות הבחירות, בתקווה להשתלב ולתרום מניסיוני המועט, נאמר לי בלי בושה שאני יכולה לחלק פלאיירים של המפלגה, וגם זה כמובן ללא שום שכר. הבהרתי שיש לי ניסיון בדוברות ובשיווק באינטרנט, בציפייה שאולי תהיה להם איזו עבודה רלוונטית עבורי. אולי בקידום הקמפיין, לדוגמא. אך גם כאן נוכחתי לגלות שהמקסימום שאוכל לעשות זה Like ו-Share בלבד.
חשוב להבהיר: ברור לי שבכל עבודה ובכל תחום צריך להתחיל מלמטה ולעבוד קשה. אני בהחלט מוכנה לעמוד בפני כל אתגר שיציבו בפניי. אך גם לי יש גבולות, וכשמציעים לי משרות של שליחים, מזכירות, שירות לקוחות ועוד, הדבר היחיד שמתחשק לי לעשות זה לבדוק את לוח הזמנים של הרכבות מחיפה לנתב"ג. במחשבה שנייה, אולי אקים לי אוהל ברחבת הכנסת, ואעבור לגור בו. בפתחו אתלה את קורות חיי, ואולי זה עוד יסדר לי ג'וב מעניין. אם לח"כ סתיו שפיר הצליח ככה, למה שזה לא יסתדר גם לי?
מחר (יום ג') יתקיים באוניברסיטת חיפה כנס קריירה מיוחד לבוגרים ולסטודנטים בכל התחומים, עם הרצאות למחפשי עבודה. ההשתתפות בחינם. למידע נוסף לחצו כאן.