שירה: בשעות הקטנות של הלילה

"ישבת בכרסה ליד הרדיו - האם הצמחת אז כנפים והלמת ברוח, האם טעמת את האויר בגוף, האם נתת את עצמך לשתיקת הירח, ולקטת רמזים מתוך החושך הרובץ. לאן נשא אותך הדמיון בלילות? - שלושה שירים מתוך "ורדה ורדה" מאת ורדה שפין גרוס

מתוך הפרק "תאי עצב"

יוֹם אֶחָד חִיְּכָה אֵלַי מִסַּפְסָל בַּיַּרְקוֹן לֵאוֹנוֹרָה בֶּל

דּוֹקְטוֹר, לְבָנָה, דַּקָּה וּתְכֻלַּת עֵינַיִם

נִכְרַכְתִּי אַחַר הַלָּק הָאָדֹם שֶׁל צִפָּרְנֶיהָ

הָלַכְתִּי שֶׁבִי אַחַר שְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע שְׁנוֹתֶיהָ

וּפָסַעְנוּ מֵהַסַּפְסָל-מוּל-הַנַּחַל עַד בֵּיתָהּ בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית

וְטִפַּסְנוּ שִׁבְעִים מַדְרֵגוֹת

כָּךְ חֹדֶשׁ אֶחָד תָּמִים

בֵּין חָמֵשׁ וָחֵצִי אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם לְשֶׁבַע שְׁעוֹן קַיִץ

עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אוֹתָךְ, אִמָּא

וְנַסְתִּי מִשָּׁם

כְּבוֹגֶדֶת.

 

מתוך הפרק "הו שרה"

יוֹם רוֹדֵף יוֹם

מִשֵּׁשׁ בַּבֹּקֶר

שָׂמִים בָּעֲגָלָה

יוֹשְׁבִים בָּעֲגָלָה

מַאֲכִילִים

לוֹקְחִים לַמִּטָּה

מוֹצִיאִים מֵהַמִּטָּה

מוֹבִילִים לְאֶרֶץ הַמִּטּוֹת

דְּמָמָה שֶׁל שְׂדוֹת שֶׁלֶג

אֲנָחוֹת אֲנָחוֹת

שֶׁבַע בָּעֶרֶב כִּבּוּי אוֹרוֹת

לְפָחוֹת הָיָה לָךְ חַם מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

בַּשָּׁעוֹת הַקְּטַנּוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה

יָשַׁבְתְּ בַּכֻּרְסָה לְיַד הָרַדְיוֹ -

הַאִם הִצְמַחְתְּ אָז כְּנָפַיִם וְהָלַמְתְּ בָּרוּחַ

הַאִם טָעַמְתְּ אֶת הָאֲוִיר בַּגּוּף

הַאִם נָתַתְּ אֶת עַצְמֵךְ לִשְׁתִיקַת הַיָּרֵחַ

וְלִקַּטְתְּ רְמָזִים מִתּוֹךְ הַחֹשֶךְ הָרוֹבֵץ

לְאָן נָשָׂא אוֹתָךְ הַדִּמְיוֹן בַּלֵּילוֹת?

וְעַכְשָׁו, אֲנִי מוֹבִילָה אוֹתָךְ לַמִּטָּה בְּשֶׁבַע בָּעֶרֶב

לַשֶּׁקֶט הַמַּקְפִּיא שֶׁל הַהִסְתַּלְּקוּת

לְפָחוֹת חַם לָךְ מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה.

 

מתוך הפרק " רוח ים והוד גלים"

נוֹף גַּנִּים מוּאָר, בִּקְצֵה גִּבְעָה, עִם חֲנָיָה

אָקוֹרְדְיוֹנִיסְטִית וּבִּינְגוֹ

עִם לוֹבִּי מְפֹאָר,

יַחַס חַם, תַּעֲסוּקָה לִשְׁעוֹת הַפְּנַאי -

עַרְבֵי מוּזִיקָה,

חוּגִים, מְלֶאכֶת יָד, צִיּוּר,

מִשְׂחָקִים קְבוּצָתִיִּים,

טִיּוּלִים בַּגִּנָּה

וּמְסִבּוֹת.

מִ'קַפְּלָן' לְ'נוֹף גַּנִּים'

כְּבָר גּוֹנְבִים אֶת דַּעְתֵּךְ, אָמַרְנוּ

"נוֹסְעִים לְבֵית הַבְרָאָה -

תֵּל אָבִיב לְיַד הַיָּם" 

הִסְכַּמְתְּ מְחַיֶּכֶת

כִּי אָהַבְתְּ לִנְסֹעַ עִם אַבָּא לְבֵית הַבְרָאָה

וּכְשֶׁאַבָּא מֵת חָלַמְתְּ לָגוּר לְיַד הַיָּם.

עָקַפְנוּ אֶת בֵּיתֵךְ

שֶׁלֹּא תִּרְאִי עוֹד לְעוֹלָם

כְּשֶׁנָּסַעְנוּ ‏לְבֵית הָאָבוֹת בְּרָמַת גַּן

פָּחַדְנוּ שֶׁתִּרְאִי אֶת הַבַּיִת שֶׁלָּךְ וְאֶת 'מֶרְכַּנְתִּיל'

וּלְעוֹלָם לֹא תַּסְכִּימִי לִנְסֹעַ

לַבֵּית הַבְרָאָה

אָז נָסַעְנוּ אוֹטוֹסְטְרָדָה

וְכַלְבֵי אָשָׁם דּוֹלְקִים בְּעִקְבוֹתֵינוּ

לֹא הֵבֵאנוּ לָךְ רוּחַ יָם וְהוֹד גַּלִּים.

 

שירים מתוך "ורדה ורדה" מאת ורדה שפין גרוס בהוצאת "עמדה"