הצ'יק חזר

צ'יק קוריאה חזר לישראל לחמש הופעות. עם ynet הוא מדבר על הגעגועים לאשה, השירה, הקונספט שמאחורי האלבומים, העבודה עם מוזיקאים, וגם על איך ליצור

רחוב מדינת היהודים בהרצליה, יום שלישי בערב, שומם מאדם; מהכניסה הראשית לבניין אפשר לשמוע צלילי פסנתר מעומעמים, לא משהו ברור. בפנים, דלתות קמלוט מכוסות בפוסטרים של פרלמנט ארטס, וצ'יק קוריאה מנגן קטעים מתוך אלבומו האחרון.

הוא בארץ לחמש הופעות. הפסנתרן והמלחין האמריקאי שהחל לנגן פסנתר כבר בגיל 4, זכה בעשרה פרסמי גראמי, הקליט עם שרה ווהן, דייב הולנד, מיילס דיוויס (איתו שיתף פעולה ב-Bitches Brew) והרבי הנקוק, והנפיק לעולם הקלטות שהפכו לנכסי צאן ברזל בתחום הג'אז, לאטין ג'אז, ג'אז אלקטרוני ומוסיקה קלאסית מודרנית, יושב עכשיו מולי בחדר האמנים הסגפני למראה של קמלוט. אנחנו פותחים בשיחה על מסעותיו בעולם, שמדי פעם מחזירים אותו גם אלינו.

"העיניים והאוזניים שלי פתוחות כשאני נוסע בעולם", הוא אומר, "ואני קולט כל הזמן ומתחבר למקומות ובעיקר לקהל שמגיע להופעות שלי, שמשדר לי בחזרה את מה שהוא לוקח מהמוזיקה. הדיאלוג העיקרי שלי עם המקום הוא דרך אנשים. לפעמים מבט של מישהו בקהל מגלה לי המון על המקום שאני נמצא בו ואני לוקח את זה איתי ומושפע מזה, גם אם אני לא מודע לזה ישירות".

 

"אני כותב לאשתי מכתבים שהם שירים"

 

לפני כעשר שנים הקים קוריאה את "סטרץ'", חברת תקליטים עצמאית שנוסדה במטרה למתוח גבולות מוזיקליים וליצור מעין לייבל מוזיקלי רב-תחומי. אני תוהה אם מעבר לזה, קוריאה חושב על התפתחות לכיוונים אמנותיים נוספים. "ניסיתי לכתוב", הוא אומר. "לפני מספר שנים כתבתי ספר בשם 'מיוזיק פואטרי', ספר שהוא בעצם האוטוביוגרפיה שלי בצורת שירה. כשאני רחוק מהבית אני כותב לאישתי מכתבים שהם בעצם שירים שמעבירים לה את מה שאני מרגיש. השירה משמשת לי כשובר גלים למחסום של הפרקטי; אני רוצה לומר לי שאני בריא, עובד ונהנה, אבל אני רוצה שהיא תרגיש שהיא חסרה לי. לפעמים קשה לי לומר איך אני מרגיש, והפורמט הפשוט של השירה נותן לי את החופש ומסיר את הפחדים שבביטוי רגשות. כתבתי מוסיקה לתזמורות, ולמרות שאני יודע שרקדנים קלאסיים רבים משתמשים במוסיקה שלי, לא הלחנתי מוסיקה לבלט או לרקדן מסוים וטרם כתבתי מוזיקה לסרטים, אבל אין לדעת מה יקרה בהמשך. אני חושב שזה יכול להיות מהנה. החיים שלי הוקדשו למוזיקה שלי ולחיבורים בין מוזיקאים, בניה של אנסמבלים ונגינה על פסנתר".

 

"מאחורי כל אלבום שלי יש קונספט"

 

השעה שמונה, והמולת כניסת הקהל מסתננת לחדר האמנים. אנחנו מציצים לראות מי יושב שם. ומגלים באולם חתך חברתי ישראלי כמעט מלא; חיילים, נערות, אנשים מבוגרים, דוברי עברית, רוסית, ספרדית ועוד המון מייצגים. קוריאה עונה מבלי שנשאל: "מה שאני מנסה לעשות בהופעה זה לתת לאנשים להרגיש דרך המוסיקה שהחיים עצמם הם כיף. גם שאתה חווה רגשות עצובים אתה עדיין מרגיש, חי, ואם אתה מתחבר ליצירה העיקר שלה הופך להיות אתה. להיות רציני במובן של 'כבד' כל הזמן יכול להזיק, קשה ליצור ממקום של כבדות; אם אתה נתקע אתה צריך לברר למה נתקעת, אבל לא לברוח מרגשות מסוימים".

 

- לאחרונה הוצאת שני אלבומים שונים בסמיכות זה לזה - אלבום אחד מוקדש ליצירות של אחרים (סטנדרטס) והאלבום השני מורכב מקטעים מקוריים שלך. למה להוציא שני אלבומים בו-זמנית?

 

"שני האלבומים הם תיעוד של הופעה אחת, שהיתה מחולקת לשני חלקים. בחלק הראשון ניגנתי סטנדרטס ובחלק השני את היצירות שלי. המחשבה הראשונה היתה להוציא אלבום כפול אבל בגלל שהרפראוטר מאוד שונה החלטנו להפריד את ההופעה לשני אלבומים, ולא לכפות על מי שמעוניין במשהו אחד לרכוש את האלבום השני.

"מאחורי כל פרויקט שלי ניצב קונספט; למשל ב'שלושה קוורטטים' נעשה ניסיון ליישם את מה שלקחתי מהקוורטטים של ברטוק והקוורטטים המאוחרים של בטהובן. ניסיתי לכתוב שם מוסיקה לרביעיה. השילוב של ארבעה קולות גבוהים ונמוכים הוא אחד היפים והמיוחדים בעיני, ובדיסק ניסיתי לקחת מבנה קלאסי ולהשליך אותו על רביעיה ג'אזית.

"או באלבום המחווה לבאדי פאול: מעולם לא פגשתי את באדי פאול. ראיתי אותו פעם אחת בסוף ימיו. אבל אני תמיד חוזר אליו ולהקלטות שלו. הוא מעין מורה שלי כי לא רק שהקשבתי למוסיקה שלו אלא גם לימדתי את עצמי דרך האלבומים שלו על מוסיקה. בעצם היתה לי מערכת יחסים מלאה איתו מבלי להיפגש איתו. כבר לפני 15 שנים רציתי לעשות משהו עם המוסיקה שלו. כשסיימתי להקליט מוסיקה אלקטרונית פניתי לוולס רוני ולרוי היינס שעבד עם באד והקליט איתו, והם הצטרפו, ופניתי גם למוזיקאים הצעירים גשואה רדמן וקני גרת שהצטרפו בשמחה. העבודה על האלבום היתה קסומה. המחשבה לעשות את המוסיקה של באד ריגשה אותנו ואני מתרגש מלהיזכר בעבודה הזאת עד היום".

 

"אני פונה לחלק היוצר בכל אדם"

 

בשמונה וחצי, כמה דקות לפני תחילת ההופעה, הדחיסות במקום עצומה. בחוץ, זוג צעיר מנסה לשכנע את הקופאי למכור לו כרטיסים. הטיעון של מחסור בחמצן בפנים לא משכנע אותם. בסך הכל, יזכו לראות את קוריאה בביקורו הנוכחי בארץ כ- 4,000 איש.

 

- אתה נפגש ומייעץ למוסיקאים בתחילת דרכם. באיזה אופן זה נעשה?

 

"אני רואה עצמי כקולגה, אבל זה מאוד תלוי במי שעומד מולי ומה הוא רוצה לקחת ממני. אני מעדיף לצור דיאלוג עם אנשים כמוזיקאי למוזיקאי. אני לא מאמין שבגלל שמישהו צעיר או מבוגר זה צריך להשפיע על אופן התקשורת בינינו. ילדים קולטים מסרים שלא מועברים במילים אלא בגישה, בסב-טקסט. כשאני מדבר עם מישהו על אמנות או מוזיקה אני מניח שאותו אדם הוא אמן שמקבל את מה שאני אומר לו כאמן ומתוך זה מתפתח דיאלוג על יצירה, ולא ממקום של אגו. אני משתדל לפנות לחלק היוצר בכל אדם".

 

- מה אפשר לומר על ההקלטות האחרונות שלך?

 

"המוזיקה החדשה היא עם השלישיה שלי (אבישי כהן - בס, ג'אף בלרד - תופים). כשמנגנים בשלישיה כל אחד חייב לסמן את הטריטוריה שלו, אין מנהיג. אני חושב שעם השלישיה הנוכחית, עצם זה שלא פחדנו להגן על השטח שלנו נותן לכל אחד מהכלים את החופש לנוע בחלל מוגדר, יכולת להתפתח בתוך יצירה מוגדרת ופתיחות אמיתית לשמוע את הקולות הנוספים. אנחנו לפני סיבוב הופעות בעולם ואני חושב שזה הדבר הטוב ביותר שאני עושה היום".