"המענטש" של מודיעין הלך לעולמו

הוא היה ממייסדי העיר מודיעין. דאג לחבר בין דתיים לחילונים. ופיתח את תחום החינוך והתרבות בעיר. מאות ליוו את משה שכטר, ראש העיריה הראשון של מודיעין, בדרכו האחרונה.בני משפחה, תושבים, חברים ומכרים, מספרים על האיש הצנוע והאדיב שהניח את אבן הפינה והמשיך לפעול גם לאחר שפרש מהחיים הציבוריים.פרידה ממי שרבים כינו בפשטות 'מענטש'

אבל כבד ירד ביום חמישי שעבר על מודיעין עם היוודע דבר מותו של משה שכטר, ראש העיריה הראשון של מודיעין, מכבים־רעות. הוא היה ממייסדי העיר וממקימיה, הניח את היסודות לעיר המשגשגת שאנחנו מכירים היום. אין ספק שעם מותו של שכטר, שרבים כינו אותו 'מענטש', תמה גם תקופה בתולדות העיר.

• מודיעין: בועת הייטק או פארק תעשיה פורח?
• מודיעין עיר העתיד מוחקת את עיר העבר
• כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet

 

 

רק לפני חודשיים קיבל שכטר תואר אזרח של כבוד מעיריית גבעתיים. שכטר, שבשבוע הבא אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה־81, הותיר אחריו אלמנה, שושנה, שלושה ילדים, נכדים ונינים.

 

דאג לכולם

בהלווייתו השתתפו מאות אנשים והמסר שבלט יותר מכל בהספדים הוא ששכטר היה לפני הכל אדם שדאג לאחרים. "אני זוכר בן אדם שגם אם היו מותחים עליו ביקורת ואומרים עליו דברים לא טובים הוא לא היה נוטר טינה", ציין אחד ממכריו, "הוא היה אוהב אדם, מענטש, בגלל זה אולי לפעמים הוא אכל אותה, כי הוא רק דאג לאחרים".

 

"משה היה איש ציבור בכל רמ"ח אבריו", אמר ראש העיריה, חיים ביבס. "הוא היה איש עשייה, בעל חזון, אוהב אנשים ציוני וערכי. הוא החל בהקמת העיר הרבה לפני שהיו כאן תושבים. הוא הניח את היסודות להקמת העיר מודיעין והרבה מהצלחתה ושגשוגה של העיר אנו חייבים לו".

 

בהספדו סיפר ביבס על התמיכה שקיבל משכטר. "זכיתי להכיר את משה עוד בימיה הראשונים של העיר. לאחר בחירתי לראשות העיריה הוא תמיד עמד לצדי, היה לי לאוזן קשבת ותמיד שמח לתת את העצה המתאימה והזווית הנכונה מתוך הניסיון והידע הרב שהיו לו. טובת העיר, קידומה ואנשיה היו תמיד בראש מעיניו ובשנים האחרונות, לאחר פרישתו, הוביל פרויקט המלגות לסטודנטים ותלמידים מצטיינים", הוא אמר והוסיף בצער, "היום הזה הוא יום עצוב בקורות חייה של העיר מודיעין, מכבים־רעות. אנחנו נפרדים ממך בכאב וגעגוע, בעיר שכה אהבת, בבניין שבו עמלת ופעלת רבות, עם האנשים שליוו אותך ואוהבים אותך מאוד".

 

אבל יותר מכל זוכרים תושבי העיר את תרומתו הגדולה של שכטר למודיעין. בתקופתו בראשות העיריה קידם שכטר פרויקטים רבים, ובהם הרכבת, הספרייה העירונית, היכל התרבות והקניון. אולם כל הפרויקטים האלה יצאו לפועל בתקופתם של ראשי העיריה שבאו אחריו, משה ספקטור וחיים ביבס, ולמעשה נהנו מהפירות. "יכול להיות שנעשה לו קצת עוול בזה שהוא לא זכה ליהנות מהתהילה", אמר השבוע אחד ממכריו. "אבל הוא אף פעם לא ישב בבית ממורמר, אלא המשיך להיות פעיל ולעסוק בעשייה

ציבורית".

 

אמיתי, אנושי וכן

אסנת וידר היתה דוברת העיריה והדוברת האישית שלו בשנים 2004-1998. "אני חייבת להגיד שחלק גדול ממה שאני שמור לזכותו של משה שכטר", היא אומרת השבוע. "אני בוכה עליו ועל התקופה שהיתה. אני יכולה להגיד שהוא היה איש יקר מאוד ובעל זכויות רבות. יש הרבה לספר עליו, אבל יש תכונה אחת שהיתה לו והיא החום האנושי שלו שהיה יוצא דופן". היא נזכרת בימים שעבדה עם שכטר. "מדי שבוע הייתי נכנסת אליו ל'שעת מצוות', ככה קראנו לשעה שבה היינו אוספים מצוות. ככה יצרנו את כל קהילות הרווחה בעיר לחד־הוריות, גמלאים, צרכים מיוחדים. רק הוא ואני. יצרנו וקידמנו את הקהילות האלה. כל הזכויות שמורות לו בכל הנושאים של נתינה ואהבה".

 

וידר מציינת שאולי שכטר לא היה אדם כריזמטי במיוחד, "אבל היה בו משהו מאוד אמיתי, אנושי וכן", היא מדגישה, "הוא כן הכיר היטב את העבודה הפוליטית והתמודד היטב עם כל נושא פוליטי. הוא הקים את כל האסטרטגיה העירונית, על כל משרדי הממשלה, את החזון של המקום. יחד איתו הכרנו כל שביל, כל אבן, כל איש ואישה. הוא הכיר את כל המערכות באופן אישי".

 

עוד נושא שהיה קרוב ללבו של שכטר היה תחום החינוך. "גם ממרום גילו היתה לו פתיחות מיוחדת לנושא החינוכי", מספרת וידר. "יש לו זכויות רבות במגוון החינוכי הרב שיש בעיר - בתי ספר דתיים לצד חילונים לצד בתי ספר ייחודיים כגון הדמוקרטי שהוא סייע להקים. הוא בהחלט הקדים את זמנו בעניין הזה, וכל מה שיש עכשיו בעיר זה בהחלט לזכותו ותוצאות של החזון והעשייה שלו. מצד שני, היה בו משהו מאוד מסורתי, והוא מאוד כיבד את המסורת".

 

האיר פנים לכולם

יגאל צדוק היה מנכ"ל העיריה בתקופתו של שכטר, ועבד איתו צמוד מיום הקמתה של העיר. "הכרנו עוד לפני שמודיעין אוכלסה כאשר משרדי העיריה עוד היו ברעות בקומה השנייה במרכז המסחרי", נזכר צדוק. "התחלתי כיועץ להקמת אכסניה לעובדים זרים, והוא ביקש שזה לא יהיה מחנה פליטים. לאחר מכן עשיתי את הפרויקט של הכרת העיר לתושבים שעוד לא גרו בה באפריל 96', לאחר מכן הייתי מנהל הפיקוח העירוני ולבסוף מנכ"ל העיריה".

 

צדוק מוסיף ששכטר הקפיד שכל פקיד בעיריה ייבחר במכרז מסודר, ומציין שעובדי העיריה אהבו וכיבדו אותו מאוד, ורבים זוכרים את שכטר לטובה עד היום.

 

"הוא כל הזמן ראה את טובת התושבים ואת האחריות כלפיהם מצד הרשויות, מתוך רצון לתת את המירב לתושבים, כמו למשל בתחום החינוך. הוא האמין בחינוך פלורליסטי לחלוטין. הוא עודד חינוך דמוקרטי, אנתרופוסופי, ומאידך אולפנה לבנות, ישיבה תיכונית, כל זרם שהיה אפשר לקדם ועשה טוב לעיר, הוא היה בעד לקדם אותו".

 

עוד תחום שתרומתו של שכטר ניכרת בו הוא התרבות. "הנחנו את אבן הפינה להיכל התרבות בדצמבר 2002 מתוך ראייה עתידית לצרכי התרבות של תושבי העיר", מספר צדוק.

 

"הוא האיר פנים לכל אחד ואחד, והשתדל מאוד לפתור בעיות של אנשים, אם זה בתחום אחריות העיריה ואם לא. זכור לי בתחילת הדרך שבית העלמין בעיר לא היה קיים עדיין והיינו צריכים להסתייע במועצת חבל מודיעין. שכטר הפקיד לכל אחד צ'ק מכספו האישי עד שיקבל מביטוח לאומי ויסתדר".

 

חבר קבוע בפרלמנט

גם צדוק מזכיר את חיבורו של שכטר לאוכלוסייה הדתית בעיר. "הוא הקפיד בנושא הלכות הדת ודאג שיהיה מקווה מיד עם הקמת העיר כאחד הדברים שחשובים ביותר לאוכלוסייה שמקפידה בנושא. הוא דאג לקדם בתי כנסת לטובת תושבי העיר ועם זאת דאג שתהיה 'שבתרבות' בשבת בבוקר כדי שאנשים יוכלו למלא את זמנם", הוא אומר ומוסיף, "משה ידע לתמרן בין האוכלוסיות השונות מבלי לפגוע באחר, ואכן נפלה בזכותו זכות מיוחדת של בניית עיר בישראל. יתרה מזאת, הוא הצליח לשים יסודות לעיר חדשה שהפכה להיות העיר החדשה הגדולה ביותר בישראל. תוך כדי כך הוא הקפיד לשמור על חיי משפחה והשקיע בנושא הזה הרבה מאוד".

 

שכטר וצדוק נהגו להיפגש בכל יום שישי בפרלמנט בבית קפה 'רולדין'. "הוא הקפיד להגיע בכל יום שישי, בכל פעם שהיה יכול בריאותית להגיע. כשהגיע הוא תמיד היה מדבר עם אנשים, עוזר להם אם אפשר, ותמיד העלה רעיונות איך לקדם נושאים. ברמה האישית - הוא היה המנחה שלי שאצלו ספגתי את הבסיס לניהול מוניציפלי שעזר לי עד היום הן כמנכ"ל עיריה והן כמנטור למנכ"לים אחרים".

 

צדוק מוסיף ואומר, "האיש דיבר בשפה רהוטה את השפה המוניציפלית, דבר שלא מובן מאליו. הידע והניסיון האדיר שהביא מגבעתיים היו בסיס נוח וטוב לבניית העיר מודיעין. ברמה האישית הוא יחסר לי כחבר, כיועץ, כאדם שקול עם הרבה ידע ולא רק בתחום המוניציפלי. לא היה נושא שהוא לא ידע להוסיף דעה או להציג רעיון שונה. הוא היה איש שיחה שהיה נעים לדבר איתו ונעים ללמוד ממנו. הוא באמת יחסר. אני בטוח שעיריית מודיעין תדע להנציח אותו בצורה הראויה".

 

קיבל צו 8

יו"ר איגוד העסקים במודיעין והשפלה, דרור אטרי, נזכר השבוע במפגשו הראשון עם שכטר. "את שכטר הכרתי בשנת 2002, בתחילת פעילותי הציבורית בעיר. מודיעין קיבלה את דימויה כעיר העתיד של ישראל בזכות מייסדיה ותושביה האיכותיים ובראשם שכטר שקיבל צו 8 לבנות עיר ואם בישראל. מאזור של הרים הפך אותה לעיר העתיד של ישראל עם איכות חיים, מערכת חינוך מהמוצלחות בארץ, קהילה המכבדת את כל מגזריה, דתיים וחילונים כאחד, ולגאוות כל תושביה".

 

אטרי מספר על הקשר שלו עם שכטר. "למרות שאינני חבר מפלגתו, היתה בינינו מערכת יחסים ידידותית וטובה. הוא הגיע לכבד אותי בברית של בני ובבר מצווה של בני ותמיד היה שואל לשלום ילדיי ומשפחתי, איש מיוחד בלי אגו וכבוד". גם לכנסים של איגוד העסקים במודיעין הקפיד שכטר לבוא. "בוועידת ישראל השביעית לעסקים קטנים שקידמתי בשנה שעברה במודיעין הוא בירך לשלום את הנוכחים אחד אחד, היה קשוב לרחשי לבם והקושי שאיתו הם מתמודדים ביום יום", הוא מספר.