פסקי דין מעניינים - בערוץ משפט ב-ynet:
בני הזוג התחתנו ב-1991 ועבור שניהם מדובר היה בנישואים שניים. האישה הייתה אלמנה עם שני ילדים ואילו הבעל גרוש עם שני ילדים. מאז נולדו להם ארבעה ילדים משותפים, והמשפחה עברה להתגורר בדרום אפריקה. ב-2009 עזבה האישה את הבית ועברה לגור בניו יורק ליד הוריה. מאז ועד היום הבעל ממשיך לגור בדרום אפריקה והאישה בניו יורק.
תחילה פתחה האישה בהליכים נגד הבעל ביוהנסבורג, אך הבעל סירב לשתף פעולה עם בית הדין בדרום אפריקה, שבתגובה הוציא נגדו "כתב סירוב וחרם חמור".
לרגל חתונת בנם המשותף שמתגורר בישראל הגיעו השניים לארץ, והאישה ניצלה את ההזדמנות ופתחה תיק בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב, שבו תבעה מבעלה לתת לה גט. היא טענה שלאורך השנים שררה בבית אווירה קבועה של פחד וטרור. לדבריה, לבעל היו התפרצויות זעם והוא השתמש בכינויי גנאי משפילים, גם כלפי הילדים, שאותם אף נהג להכות.
הבעל, מנגד, הצהיר שקיבל מהרבי "איגרת" ובה ההוראה לא להתגרש. הוא הכחיש את האלימות הפיזית והמילולית, הן כלפי האישה והן כלפי הילדים, וטען כי הילדים נשלחו לארה"ב כדי לקבל חינוך טוב יותר.
אלא ששניים מילדיהם המשותפים ובן אחד של האישה מנישואיה הקודמים העידו בבית הדין וסיפרו על האלימות שנקט האב.
בפסק דין חריף החליטו הדיינים (הרב אליהו הישריק, הרב זבדיה כהן והרב יצחק מרוה), לחייב את הבעל לתת לאישה גט בהקדם. הם פירטו שורה של עילות הלכתיות שונות, שכל אחת מהן בנפרד מצדיקה את חיוב הבעל בגט, וקל וחומר כשהן מצטרפות זו לזו.
"איש באמונתו יחיה", הבהירו הרבנים, אך הוסיפו כי לא יעלה על הדעת לאפשר לאדם לכפות את הליכותיו הפרטיות על אחרים כנגד רצונם. "יחיה הוא בחייו כרצונו אך יעזוב את אשתו לנפשה", קבעו הדיינים.
בנוסף לכך, הדיינים התרשמו עמוקות מעדויות הבנים, וציינו כי לנוכח התנהגותו הכוחנית של הבעל אין אפשרות לחיים נורמליים, והפרדתם בגט היא בגדר הצלת נפשות ממש, הן של האישה והן של הילדים. לבסוף, הבעל חויב לתת לאשתו גט תוך 30 יום.