מעצבי שמלות מביאים ניחוח אפגני לפקיסטן

בלב איסלאמבד, בין פגרי בעלי חיים ומוסכים, קם עולם זוהר של שמלות נשף בחסות פליטים מאפגניסטן שנמלטו משלטון הטליבאן. הקהל המקומי והשמרני מתחיל להתחמם לטרנדים מהמדינה השכנה

עם שמלות ערב ושמלות כלה מערביות, חייטים אפגנים שגורשו ממולדתם בידי הטליבאן מקימים נישה אופנתית משלהם בלב בירת פקיסטן. החנויות שלהם עומדות בין שורות של פגרי בעלי חיים ומוסכים בשכונת פשוואר מור שבאיסלאמבד – הידועה יותר בתור מקלטם של פליטים מאשר מרכז אופנתי זוהר.

 

עוד חדשות בעולם:

• לא לנתניהו: יהודי דנמרק נאמנים לארצם
הושלכה לנהר. רצח האישה שריגש את ארדואן
"ראש ממשלת צרפת מושפע מאשתו היהודייה"

 

בפקיסטן שמלות הן בדרך כלל נחלתן של אליטה ליברלית זעירה, ורוב הנשים לבושות בלבוש מסורתי הנקרא "סלוואר קמיז" – לבוש פנג'אבי עממי הכולל טוניקה רחבה עד הברכיים ומכנסיים.

 

ראזה סאקי (43), בן העם הטג'יקי שנמלט מאפגניסטן לאחר שנפלה לידי שלטון הטליבאן, אמר כי הטרנדים הללו כעת מתחילים להשתנות בפקיסטן. "עברתי לפקיסטן ב-1996. אני נמצא כאן 19 שנה", סיפר סאקי, בעודו יושב לצד שורה של בובות ראווה. "אני מוכר שמלות כלה ושמלות מקסי".

"לפני כן מרבית לקוחותינו היו אפגנים, איראנים, מצרים, וכן הלאה. עכשיו אחיותינו הפקיסטניות גם קונות את השמלות שלנו, בערך 30% מהלקוחות הן פקיסטניות ואנחנו מאוד גאים בכך". עבור האפגנים שגדלו תחת שלטונו של המלך זאהיר שאה, הלבוש שמייצרים סאקי ועמיתיו מייצג דרך חיים שעכשיו היא למעשה זיכרון רחוק.

 

"הפכתי לחייט אחרי שסיימתי בית ספר מכיוון שמאז ומתמיד התעניינתי בתחום", הסביר שיר רחים סאלימי. הוא הוסיף שפריטי הלבוש שלו מתחקים אחר "הסגנון האפגני הישן" – תערובת של סגנונות מסורתיים ומערביים שהיו פופולריים בשנות השישים והשבעים.

 

טרום-טליבאן: חצאיות מיני בקאבול

אפגניסטן של ימי טרום-טליבאן הייתה שונה משמעותית מאפגניסטן השמרנית והשסועה של היום – חולצות בהירות ואפילו חצאיות מיני עמדו בראש סדר העדיפויות של חובבי האופנה בקאבול.

 

המדינה עברה תקופת מהפך שהחלה ב-1979, כאשר ברית המועצות פלשה לאזור והתנגדות אלימה במיוחד של המוג'האדין החלה לתת אותותיה. לאחר עזיבת הסובייטים נקלעה אפגניסטן למלחמת אזרחים מרה, ובהמלכה עלה לשלטון הטליבאן בשנת 1996, ואיתו פרשנות חמורה של חוקי השריעה האיסלאמיים שבין היתר אילצו נשים להישאר בביתן והקימו עריפת ראשים פומבית של פושעים.

 

סאקי אמר שהוא החזיק חנות קטנה בשכונת ווזיר אכבר חאן היוקרתית בקאבול עד לשנת 1996, וניסה להמשיך לנהל את העסק אפילו אחרי עליית שלטון הטליבאן.

"אילצו אותי לגדל זקן עד לכאן", התלוצץ סאקי, והצביע לעבר חזהו. "עבדנו תחת שלטון טליבאן באפגניסטן במשך שנה. הם ראו את הקטלוג יום אחד ועצרו אותי ביום שלמחרת. אז הם שחררו אותי ואמרו לי להפסיק לייצר את העיצובים האלה". זה היה הרגע שבו החליט סאקי להתייחס היטב לאזהרותיהם של אנשי הטליבאן ולעבור לאיסלאמבד.

 

רבים מהלקוחות הם נוצרים פקיסטנים, שמהווים 5% לערך מהאוכלוסייה באזור פנג'אב, אך סאקי גם משכיר את שמלותיו לאמנים שמופיעים בתיאטרון ובטלוויזיה. מחירן של רוב השמלות נע בין 50 דולר ל-1,000 דולר, והשמלות הזולות יותר מתאימות גם לרמת המחירים של מעמד הביניים בפקיסטן.

 

על פי ההערכות, ישנם שלושה מיליון פליטים אפגנים שחיים בפקיסטן, בין שבאופן רשמי ובין שלאו, ומרביתם עזבו את מולדתם כדי לברוח מהמלחמה בשנות השמונים והתשעים. יש להם רצון מועט לשוב לאפגניסטן, שעל אף בחירתו של הנשיא אשרף גאני, נותרה לא יציבה פוליטית ועדיין עומדת בפני מערך של בעיות מרתיעות, לרבות התקוממות עזה של הטליבאן, שחיתות נרחבת, עוני ואבטלה גוברת בקרב 30 מיליון בני האדם שחיים בה.

 

אך החייטים והתופרים, כמו גם עמיתיהם הפליטים, מוצבים תחת עין חשדנית בתוך פקיסטן, והם מואשמים בידי הרשויות באופן שגרתי במתן מחסה לחמושים. חשדות אלו התעצמו לאחר טבח הטליבאן בבית ספר בפשוואר בדצמבר, שלאחריו עזבו יותר מ-30 אלף אפגנים את המדינה, רבים מהם מרצונם.