פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
מדובר בבית הוריו של התובע, שאותה רכש מיתר היורשים שלהם. בתביעה טען האב שבשלב מסוים הוא התיר לבנו להתגורר עמו, אלא שאז החל הבן לאיים עליו, להכות אותו ולנקב את צמיגי הקטנוע שלו.
הבן הכחיש את גרסת אביו, ותיאר אותו כאיש אלים ומסוכן. הוא הוסיף שלאביו כלל אין זכות לתבוע את סילוקו כיוון שאינו רשום בטאבו כבעל הזכויות בבית. לפי הבן, הבית היה במצב גרוע, ולכן הוא רכש אותו מאביו תמורת 150 אלף שקל בתוספת העלות הגבוהה של השיפוצים.
השופטת גליק מתחה ביקורת קשה על שני הצדדים, בעיקר שינוי גרסות במהלך המשפט. עם זאת, היא הבהירה לבן שלא תדחה את התביעה רק משום שאביו לא רשום כבעל הזכויות בבית, שכן אין מחלוקת שהוא חתם על הסכם רכישה וקנה את הבית מעיזבון הוריו תמורת 500 אלף שקל.
טענת הבן, שהועלתה רק בשלב הסיכומים המאוחר, לפיה אביו העניק לו את הבית במתנה, לא התקבלה על ידי השופטת שהודיעה כי נטענה מאוחר מדי וגם לא הוכחה.
לאחר שדלתה פיסות אמת מהגרסאות השונות והמשתנות, ובהסתמך על עדויות וראיות נוספות, קבעה השופטת שב-2011 האב הרשה לבן להיכנס לבית ולגור בו, אולם לא לנצח. את תקופת ההרשאה העריכה השופטת בחמש שנים, ובהתאם קבעה שהבן יצטרך לפנות את הבית באפריל 2016.
השופטת האמינה לגרסה, שהאב גם לא הכחיש, שלפיה בנו נתן לו 200 אלף שקל למימון רכישת הבית. השופטת גם האמינה לכך שהבן שיפץ את הבית והשקיע בשיפוצים כ-100 אלף שקל.
הכרעות אלו הביאו את השופטת לקבוע כי הבן יפנה את הדירה בעוד כשנה בכפוף לכך שאביו ישיב לו את הכספים שהשקיע בבית, המסתכמים ב-300 אלף שקל (בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ממועד כניסתו למקום). הבן לא ישלם לאביו דמי שכירות עבור המגורים בתקופה שנותרה, ובהתחשב בתוצאה זו – לא נפסקו הוצאות לטובת מי מהניצים.