פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
מדובר בבני זוג הגרים עם בנם בדירת 7 חדרים השייכת להורי הגבר. הפרשה החלה כאשר העירייה פתחה בהליכי הוצאה לפועל נגד הסבא והסבתא, מאחר שלא שילמו ארנונה תקופה ארוכה. בעקבות ההליכים הללו פנה בנם לבית המשפט בבקשה שיקבע כי החפצים בדירה שייכים לו, ולכן לא יעוקלו.
במסגרת פנייתו הצהיר הבעל שהוא ואשתו גרים בארבעה מחדרי הבית, והוריו בשלושת החדרים האחרים. אלא לנוכח הצהרתו, בסוף 2012 החליטה העירייה לפצל את הדירה לצורכי ארנונה ולחייב את הזוג לפי חלקו בדירה. יתר על כן, העירייה החליטה כי הפיצול יחול רטרואקטיבית החל מ-2010, ובהתאם לכך נדרש הזוג לשלם 50 אלף שקל בגין חוב שהצטבר.
בעתירה לבית משפט טענו הבעל והאישה שאינם בגדר "מחזיק" בדירה. לדבריהם, הם וההורים מהווים תא משפחתי אחד: הם מתגוררים בדירה עם כניסה אחת, מטבח אחד, סלון אחד, שעון חשמל אחד ושעון מים אחד. לדבריהם, כיוון שהדירה אינה מפוצלת פיזית, כל פיצול שעשתה העירייה ברישומיה הוא מלאכותי ועלול להשליך על כלל התושבים.
מנגד התעקשה העירייה שפיצול הדירה נעשה כדין בהסתמך על תצהירו של העותר עצמו. לשיטתה, העותרים נהגו בחוסר תום לב משום שעדיין לא שילמו ארנונה אף שדרישת התשלום נשלחה כבר לפני כשנה.
השופטת אהד קבעה שהחיוב חוקי אבל רטרואקטיבית. היא הבהירה שהעותרים הם בגדר "מחזיקים בנכס", מאחר שהם בעלי קשר הדוק לדירה - גם אם אינם בעלים או שוכרים. היא הוסיפה שכאשר בני זוג מקימים תא משפחתי משל עצמם ובוחרים לגור אצל הוריו של אחד מהם, ניתן לחייב אותם בתשלום ארנונה בנפרד מההורים.
לעמדתה, העירייה פעלה ביושר ובסבירות כשהסתמכה על תצהיר של העותר עצמו, ואיזנה כראוי בין חובתה לגבות ארנונה לבין אינטרס העותרים.
יחד עם זאת, השופטת ביטלה את החיוב הרטרואקטיבי, והסבירה כי מאחר שמדובר בהחלטה חדשה ועצמאית, היא צריכה לחול רק מכאן ולהבא. לא נפסקו הוצאות משפט.
העיקרון שלא ניתן לחמוק מארנונה על ידי הסתתרות מאחורי בן משפחה חוזר בעקביות בפסיקה. בית המשפט צדק כשביטל את החיוב הרטרואקטיבי, משום שלא הוכחה אשמה או תרמית מצד העותרים. התופעה של בגירים המתגוררים עם הוריהם היא נפוצה, ועליהם לקחת בחשבון שאם הוריהם אינם משלמים ארנונה - הנטל עלול ליפול עליהם.