אמנם פורים חל בי"א באדר, כלומר רק ביום חמישי, אבל הרחובות כבר מלאים בילדים מחופשים. מתברר שבלי ששמנו לב, יותר ויותר בתי ספר החליטו ליישם נוהל חדש – פרוזדור פורים. המשמעות היא שבמשך כל השבוע שלפני היציאה לחופש, התלמידים מגיעים לבית הספר מחופשים, בכל פעם למשהו אחר.
רוצים לדבר עם עורכי וכתבי ynet? כתבו לנו בטוויטר
בין נושאי התחפושת השכיחים: יום פיג'מות, יום בנים-בנות (הבנים מתחפשים לבנות והבנות לבנים),
יום חיות, יום "ירוק" (של תחפושות מחומרים ממוחזרים), יום בצבע, ואפילו יום שבו הילדים מתחפשים למורות שלהם.
"אמהות אחרות מפחדות לדבר", אומרת טליה, אמא לתאומים בכיתה א', "לא נעים אם זה יגיע למורה של הילדים. חוץ מזה, אף אחת לא רוצה להצטייר כאמא הטראבל מייקרית שהורסת לכולם. העזתי לדבר עם אמא אחת, שסיפרה לי שהיא לקחה יום חופש מהעבודה כדי לעמוד בכל המטלות. פתאום הבנתי שאני לא לבד עם התחושות האלה".
"מערכת החינוך מעסיקה אותי במשרה מלאה בלי משכורת", זועמת טליה, "זה סתם יוצר לי ייסורי מצפון שאני אמא נוראית כי אני לא אוהבת את כל ההתעסקות הזו. אם בית הספר רוצה להיות יצירתי, שהילדים יכינו בעצמם תחפושת בזמן הלימודים. למה אני צריכה לעשות את זה? יש לי מספיק מטלות, חוץ מהמשימות של בית הספר. אני כבר גמרתי להיות תלמידה".
הילה מאירה נקודה נוספת: "ההתארגנות בבוקר מאד קשה במשך כל השבוע", היא אומרת, "צריך להכין את כולן, ויש להן משימות בכיתות. זה הרבה ווג'ארס".
אם זה עדיין לא ברור, שבוע התחפושות היזום אינו מחליף את מסיבת פורים "האמיתית". במסיבת פורים, המתקיימת ביום שלפני היציאה לחופש, מתחפשים הילדים כאוות נפשם לתחפושת אותה בחרו מראש, וההורים רכשו במיטב כספם.
"קניתי לבנות תחפושות שעולות הון תועפות, ואחר כך עוד הייתי צריכה לקנות אביזרים לתחפושות של השבוע", מבהירה הילה, "הילדות מאד מעורבות בבחירת התחפושות. חשוב להן להיות הכי יפות והכי מושקעות. יש סטנדרט וצריך לעמוד בו. אי אפשר סתם לשים קשת בשיער וזהו".
"אני נמצאת במרוץ שאני לא מעוניינת להיות בו, ואני לא בטוחה שהוא בריא נפשית לילדים שלי", מוסיפה טליה, "אנחנו חיים בחברה תחרותית וכולם נכנסים מזה לשגעת. כולם משקיעים, וגם הילדים שלי רוצים תחפושת מושקעת, ובעל כורחי אני חייבת לעשות משהו יותר הפקתי".
אז נכון שהילדים נהנים מאד להתחפש, וכולנו אוהבים לראות את הילדים שלנו מרוצים, אבל למה לא להסתפק ביום אחד, כפי שנהוג במסורת ישראל?
"המורים מפחדים מההורים, הם רוצים להראות לנו עשייה" מסכמת טליה "זה לא מה שאנחנו רוצים. אנחנו רוצים שתלמדו אותם, תחנכו אותם ותניחו לנו. הבעיה שאין לי גב של אמהות שיסירו את מעטה הבושה ויצעקו: מותר שיהיו לנו חיים".
"אני אמא מגניבה, באמת שאני זורמת, אבל בין העבודה, חוגים, סידורים, הפרוייקט הזה נעשה מעיק", מדגישה הילה, "הגיע הזמן לעורר דיון. זה פשוט כבר לא כיף".
