מאבק ירושה טראגי: הדודה נגד אחיין בן 14

נער שחווה נסיבות חיים קשות, והיטלטל בין משפחות אומנה, ביקש מזונות מעיזבון אביו המנוח. אלא שדודתו טענה בביהמ"ש: הוא לא היה אביו הביולוגי

עו"ד יונית גזל פורסם: 02.03.15, 08:42

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב פסק לאחרונה בסכסוך טראגי שבו התנגדה אישה שאחיינה היתום בן ה-14 יקבל חלק מירושת אביו (אחיה), בטענה שכלל לא היה אביו הביולוגי. היא דרשה לערוך לו בדיקת רקמות, אך השופט שמואל בר יוסף דחה אותה על הסף וקבע: הדודה חתרה תחת הזכויות של הילד.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

בבית המשפט נחשף סיפור חייו הקשה של הנער. בגיל שלוש הוא הוצא מבית הוריו והועבר למקלט, לאחר שאמו האלכוהוליסטית לא יכלה לגדלו. משם הוא היטלטל בין משפחות אומנה ופנימיות וחווה הזנחה והתעללות. כיום הוא מטופל תרופתית בשל הפרעות התנהגותיות קשות. ב-2008 הלכה אמו לעולמה ושלוש שנים לאחר מכן מת גם אביו.

 

באמצעות האפוטרופסים שלו הוא הגיש תביעה לבית המשפט בבקשה לקבל מזונות מעיזבון אביו המנוח, הכולל זכויות בדירה בתל אביב. הנתבעת הייתה אחותו של המנוח והיורשת שלו, אולם היא התעקשה שלנער אב אחר. לדבריה, אמו של הקטין עבדה כנערת ליווי והכירה את המנוח רק כמה חודשים לאחר שנכנסה להריון.

 

במסגרת ההליכים עתרה האחות לערוך בדיקת רקמות לנער על מנת לשלול את אבהותו הרשומה של אחיה המנוח, וטענה כי היא בסך הכול דואגת לטובת הנער.

 

השופט בר יוסף דחה אותה וקבע שהמנוח עצמו הודה מפורשות באבהותו כשנרשם במרשם האוכלוסין ככזה, מה גם שהתנהל כאביו של הקטין בפועל, חתם על מסמכים משפטיים המעידים על אבהותו, ומדי כמה זמן נפגש עמו.

 

השופט הוסיף שהאינטרס הכספי של האחות אינו מצדיק מתן אפשרות לערער על האמור במרשם האוכלוסין. לדבריו, אף שהיא מדברת על טובתו של הנער, עמדתה לגמרי סותרת את זכותו לקבל מזונות מעיזבון אביו, ואינה משרתת אותו בשום אופן.

 

"הקטין נשוא החלטה זו היטלטל כהוגן במשברי החיים ונחבט פעם אחר פעם אל סלעי מציאות קשה ומרה", נכתב בפסק הדין. "תפקידה של החברה ותפקידו של בית המשפט לסייע בשיקומו ולא להוסיף דאבה לכאב על דרך פשפוש מזיק בעברו".

 

השופט התייחס גם לעובדה שהגבר שלטענת הנתבעת הוא האב האמיתי, עשה רושם מפוקפק ולא הביע עניין רב בקטין, אלא נגרר להליך על ידי הנתבעת והגיע לדיונים רק לאחר שהוצא נגדו צו הבאה.

 

השופט לא הסתיר את דעתו על עמדת הנתבעת, שהתיימרה לטעון טענות ברומו של עולם בשם "טובת הילד" ו"זכויות היסוד", אך למעשה חתרה תחת זכויותיו של הקטין, וחייב אותה בהוצאות של 5,000 שקל בגין העתירה, ללא קשר לתוצאות ההליך.