פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
האירוע התרחש ב-2010, והאישה הורשעה בבית משפט השלום בבאר שבע, לאחר שהודתה בעבירה של תקיפת עובד ציבור. נגזרו עליה 12 חודשי מאסר בפועל, 9 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי בסך 20 אלף שקל.
בערעור שהגישה היא ביקשה להטיל עליה שירות לתועלת הציבור, וטענה שמגיל צעיר חיה לבד, לעיתים אף ברחוב, ושהיא מגדלת לבדה את בתה היחידה שחזרה מפנימייה. היא הוסיפה שבית משפט השלום טעה כשדחה את המלצות שירות המבחן לנקוט דרכי טיפול שיתמודדו עם המצוקה הנפשית הקשה גרמה להתנהגותה.
היא התעקשה שלא היה תכנון מוקדם של התקיפה, אלא הייתה זאת תוצאה של התלהטות יצרים ואובדן שליטה, מתוך רצון לדאוג לבתה ולא מתוך דפוסי אישיות אלימים. לדבריה יהיה לה הרבה יותר קשה להשתקם בכלא, מה גם שהיא כבר התחילה טיפול תרופתי ונמצאת היום בתהליך של שינוי.
מנגד טענה המדינה כי העונש ראוי, והפנתה בין היתר לכך שהמערערת ביצעה עבירה דומה בעבר. עוד נטען שהאם לא מתמידה בטיפולים ולא עמדה בתוכניות שהועמדו לרשותה. ביחס לנסיבות האישיות הקשות הזכירה המדינה שישנם גורמים מטעם המדינה המוסמכים לדאוג לבתה.
הרכב שלושת השופטים - הנשיא יוסף אלון, יורם צלקובניק ויואל עדן - נחלקו בדעותיהם. השופט עדן ביקש להכריע לטובת המערערת וסבר כי יש לבטל את המאסר ולהטיל עליה שירות לתועלת הציבור. הוא שם את הדגש על השיקול השיקומי, שלדעתו גובר במקרה זה על הצורך בענישה מוחשית ומרתיעה.
"התוצאה הקשה ביותר של הטלת מאסר בפועל בעניינה של המערערת, הינה לטעמי בכל הקשור לגורל בתה", הסביר. "הבת הקטינה, אשר הינה בגיל כ-14 שנים, נסמכת על שולחנה של המערערת, ושבה מהיותה בפנימייה למגורים עם אמה, המגדלת אותה בגפה".
לעומתו, הנשיא אלון והשופט צלקובניק חשבו אחרת, וקבעו כי מדובר בתקיפה מתוכננת המצדיקה עונש מאסר בפועל למרות הנסיבות האישיות הקשות. הם הדגישו כי עד כה, במשך למעלה מארבע שנים מאז הגשת כתב האישום, לא נעשה מאמץ שיקומי של ממש ולא ברור כי יש למערערת סיכוי אמיתי להשתקם.
עם זאת, גם שופטי הרוב החליטו להפחית את העונש, וקבעו כי המערערת תרצה שישה חודשי מאסר בפועל, בצד מאסר על תנאי והפיצויים שעליהם הורה בית משפט השלום.