הדרמה הגדולה החלה ביום חמישי אחר הצהריים. פורד, 72, טייס מנוסה עם עשרות שנות ותק, המריא משדה התעופה בסנטה מוניקה ב-PT 22, מטוס ווינטאג’י משנת 1942 שהיה בשימוש ראשוני בימי מלחמת העולם השניה. דקות ספורות לאחר ההמראה דיווח פורד כי המנוע הבודד שלו קרס והוא מנסה לחזור לשדה התעופה, אבל זה כבר היה מאוחר מדי והמטוס החל לצלול. פורד הצליח להסיט את ההגה ולמנוע נפילה לתוך איזור תיירותי הומה אדם בסנטה מוניקה. איכשהו הוא אפילו התרסק על הגחון ולא על האף במסלול גולף סמוך, לא לפני שבדרך גילח כמה עצים.
הראשונים להגיע למטוס היו כמה שחקני גולף שהעניקו לפורד טיפול ראשוני. כוחות ההצלה מצאו את השחקן כשהוא סובל מחתכים בראשו ושברים בכמה חלקים בגוף. הוא הובהל לבית החולים, שם עבר ניתוח בקרסול ובאגן הירכיים. סגן מפקד מכבי האש בלוס אנג’לס, פט באטלר, אמר כי “כאשר הוצאנו אותו מהמטוס הוא היה בהכרה וכל הסימנים החיוניים היו טובים”. מבית החולים הוגדר מצבו של פורד כ”קל עד בינוני”. הדוברת של פורד, אינה טרקיוקאס, אמרה בהודעה כי “הריסון אינו נמצא בסכנת חיים ואמור להחלים לחלוטין”.
מומחי תעופה יצאו בסוף השבוע מגדרם כדי לשבח את הצורה בה ניהל פורד את סיטואציית החיים והמוות הזו. “הוא עשה את כל מה שהיה יכול לעשות במצב הזה”, אמר ל’לוס אנג’לס טיימס’ ג’ף מרטין, מדריך טיסה, “זה חלום הבלהות של כל מי שממריא משדה התעופה הזה, כי אם קורה משהו ואתה לא רוצה להתרסק על המוני אנשים, יש לך רק שתי אופציות: חוף הים או מסלול הגולף”. כריסטיאן פריי, חבר אגודת הטייסים של סנטה מוניקה, הוסיף: “זה ביצוע מושלם של נחיתת אונס, בידי טייס מצוין ועתיר ניסיון”.
הידיעות הראשונות אחרי התרסקות המטוס טענו כי פורד נמצא במצב “קריטי”, בהתבסס על תיאורים של עדי ראייה שאמרו כי “לא יכולנו אפילו לזהות אותו, הוא היה מכוסה כולו בדם”. חלק מהעדים כמובן שכחו כי אלה החיים האמיתיים ולא סצינה מ’שישה ימים, שבעה לילות’, ואחד מהם, אדי אגוגליה, הפליג במחוזות הפנטזיה כשאמר ל’דיילי ניוז’: “אני בטוח שהיה רגע שבו הוא אמר ‘אני לא אסכן חיים של אחרים, לא חשוב איך זה ייגמר, זה יהיה רק אני’. הוא סיכן את החיים שלו כדי להציל אחרים”.