פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
לטענת התובע, במהלך תקופת העבודה התפתחה מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין המנהל – איש נשוי ומבוגר ממנו. העובד סיפר שראה בו חבר קרוב והיה קשור אליו מאוד, אלא שעד מהרה השתנה היחס של המנהל כלפיו עד שהפך להטרדה מינית קיצונית.
בכתב התביעה הוא הציג גרסה "עדינה" שלפיה המנהל נהג להעיר לו הערות סקסיסטיות, אך גרסתו התפתחה עם התקדמות ההליכים, ובעדותו כבר סיפר שהאמירות הפכו להצעות מיניות בוטות, ולמעשים כמו נשיקות, נשיכות ונגיעות באיבר המין.
לדבריו, בשלב מסוים הוא נדרש לתת למנהלו נשיקה וחיבוק כל בוקר, אך לדבריו המשיך לעבוד כרגיל כיוון שאהב את המנהל, שעזר לו כשהיה במצוקה כלכלית. הוא הציג בבית הדין מסרונים שקיבל מהמנהל, ובהם לבבות ואמירות כמו: "אתה יפה", "אני אוהב אותך", "בונבון", "אני כבר מחכה לעקוץ אותך", ועוד.
רק כשהמצב הפך בלתי נסבל, הוא החל להתרחק מהמנהל ובסופו של דבר הגיש את מכתב ההתפטרות.
הנתבע הציג גרסה שונה לגמרי: לטענתו, המסרונים ונכתבו בחיבה ובבדיחות הדעת, וכתגובה למסרונים ששלח התובע עצמו. הנתבע הכחיש כי הוא בעל נטיות הומוסקסואליות ושביצע אי אילו מעשים בתובע.
השופט אורן שגב קבע כי היחסים בין התובע לנתבע לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים. "נהפוך הוא", כתב בפסק הדין, "התמונה שמצטיירת הנה של ניצול ברור ובוטה של יחסי מרות". השופט שגב האמין לעדות התובע שנתמכה בעדויות נוספות, וקבע שגם אם שיתף פעולה עם הנתבע, היה זה בצל יחסי המרות והתלות.
הוא הוסיף שההתפתחות בגרסת התובע אינה עומדת לו לרועץ. גרסאות מתפתחות בתחום עבירות המין אינן נדירות, הסביר השופט שגב, שכן פעמים רבות מקורן בבושה, האשמה והחרדה של הקורבן.
"מצבו הכלכלי של התובע, גילו הצעיר ביחס לנתבע ומעמדו בהיררכיה הארגונית, מצביעים כי אין בין התנהגותו ביחס לנתבע לבין שיתוף פעולה מרצון ולא כלום", נכתב בפסק הדין. "נהפוך הוא. הוא נקלע למלכודת דבש שממנה החליט להיחלץ כאשר לא יכול היה עוד להכיל את מעשיו של הנתבע".
השופט שגב האמין לחברה שלא הייתה מודעת להתרחשויות, וקבע כי רק הנתבע יפצה את התובע על ההטרדה המינית, ב-35 אלף שקל. עם זאת נקבע שהחברה תשלם לתובע כ-16,800 שקלים על פיצויי פיטורים וזכויות נוספות. החברה והנתבע חויבו בהוצאות משפט של 4,000 שקל ושכר טרחת עו"ד של 12 אלף שקל.