שמים את המשפחה במרכז

כמה פעמים בשבוע אתם אוכלים ארוחת ערב משפחתית ועד כמה אתם באמת מתחברים עם בני המשפחה סביב השולחן - האם הניידים הם חלק מהארוחה או שאתם מקשיבים לאחר? כרמית חוטינר, מנחת קבוצות הורים ומשפחה, מסבירה איך עושים שינוי משפחתי משותף

יש לי חבר ספורטאי, שוחר בריאות עם הרגל מעניין- כל שני וחמישי הוא מעלה, בטובו, דוגמאות לאנשים צעירים יחסית, שיום בהיר אחד, חטפו איזה זיהום, שבץ ושאר מרעין בישין. אנשים, שרק בשבוע שעבר ישב לידם במסיבה של הגן או פגש תוך כדי ריצה והיום הם כבר לא אתנו. אני מתייחסת בבדיחות מה לתחביב, אבל מבינה שהחיים הם כאן ועכשיו ואני צריכה להשקיע כבר עכשיו במה שחשוב ולא לחכות לאיזה תאריך יעד מעורפל בעתיד.

 

מחליטים להיות יחד

כולנו יודעים שחשוב לאכול ארוחה משפחתית ביחד כי ארוחה משפחתית יוצרת זמן איכות משפחתי, רמת מעורבות בחיי בני המשפחה, מסייעת לנו לחנך לתזונה נכונה, נימוסי שולחן ואני יכולה להמשיך ולפרט את ההשפעות הרבות והטובות עוד ועוד. אז אנחנו משוכנעים כי זו הדרך הנכונה וזו התחלה מצוינת כי אנו באים ממקום חזק ומבוסס, שיעביר אותנו ממעמד של יושבי יציע לשחקנים במשחק. זה בדיוק ההבדל בין "לדבר על" ו"לעשות את".

 

עכשיו ננסה לחשוב אופרטיבית: מה המטרה שלנו ולמה אנו שואפים? האם לארוחה אחת משותפת באמצע השבוע? או יותר? מה עשוי לסייע לנו להצליח? ומה יפריע לנו? ההתייחסות לגורמים המפריעים אינה באה לרפות את ידינו, אלא להתכונן ולמצוא דרכים לעקוף את המכשולים. החשוב ביותר לזכור, שהמטרה שלנו צריכה להיות ריאלית וברת יישום ולנו בתור יוזמים יש את האחריות לוודא שהיא תתקיים.

 

רותמים את כולם למען מטרה משותפת

בשלב הבא נרצה לרתום את שאר בני המשפחה לפעולה. כמובן שיעלו "אבלים": אבל אין לי זמן, אבל אני לא אוהב לאכול בערב, אני לא יכול להגיע כל כך מוקדם, אכלתי שזיף בצהריים, אבל אני לא מבין למה צריך לעשות עניין מארוחת ערב ועוד ועוד.

 

איך בכל זאת מגיעים ליישום ההחלטה? מוצאים שותף ליוזמה ומקדמים אותה בצוותא, כי שניים הם כבר כח, ושותף יעניק לנו גיבוי ותמיכה לתהליך. שותפות זו, תהווה את הבסיס להחלטה המשפחתית שנרצה לקדם. רתימת הורה, שותף אחר בגידול או את אחד הילדים, תסייע לנו במציאת דרכי ביצוע יצירתיות בדרך למשימה, כי מי עוד מכיר את הנפשות הפועלות ואיך הראש שלהם פועל טוב כמונו?

 

פה נכנס היבט נוסף שדורש מחשבה ותכנון משותף: נושא השיווק והמיתוג. התכוננו לפגישה המשפחתית כאילו אתם בקמפיין פרסומי ודאגו לשווק אותה באופן שיפנה למשפחה שלכם בצורה המושכת ביותר. הלבשת התוכן והערכים הנכונים לאירוע תסייע להפיכת האירוע לחגיגה ולא למטלה.

 

אם "ערב פיצה", "חגיגה ספרדית" או כל רעיון אחר שיעלו יעשו את העבודה חשוב לשתף איתם פעולה. זה לא משנה איך, העיקר לנסות להביא את כולם ממקום חיובי של שותפות וליצור החלטה משפחתית משותפת.

 

החלטה משפחתית: גיוס

יחד עם השותף שרתמנו אנו פונים למשפחה ומשתפים אותה ברעיון שאנו מנסים לקדם: ארוחת ערב משפחתית באמצע השבוע. אם מדובר בילדים צעירים, האתגר הוא בעיקר לרתום את המבוגרים לרעיון ולהביא אותם לארוחת הערב בזמן. יחד עם זאת, במקביל חשוב ליצור מודעות לשינוי גם אצל הצעירים, שתסייע להפקת ערך מוסף מהמפגש בהמשך.

 

במשפחות בהן הילדים גדולים יותר ואחראים על לוח הזמנים שלהם, נצטרך ליצור הסברה, שיווק ותיאום. הזדמנות טובה להעלות את הנושא היא בארוחה משפחתית, שמתרחשת בסוף השבוע, אך כל התכנסות ספונטנית אחרת תתאים לצורך העניין.

 

במפגש נסביר, שלצערנו כמשפחה אנו לא מצליחים למצוא מספיק זמן משותף לבלות ולהתעדכן במשך השבוע במתרחש אצל כל אחד מאתנו. ארוחה משפחתית, לדעתנו, תאפשר לנו זמן כזה. צריך להסביר, שהארוחה כזו לא תדרוש שינוי מהותי בלוח הזמנים ושזהו משהו שאנו רוצים לנסות ומציעים לתת לזה הזדמנות.

 

נפנה למשפחה ונשאל באיזה ערב ניתן מבחינתם לקבוע. הפנייה למשפחה באה ממקום של כבוד לזמן ולסדרי העדיפות שלהם ולא בגדר הנחתה של הוראה או כפייה. בקביעת המועד, נגלה גמישות מקסימלית על מנת למצוא את נקודת הזמן הנוחה לכולם, למשל נאכל בערב זה יותר מאוחר או מוקדם וגם אם למשל, נאלץ להכין ארוחה פשוטה בגלל חוסר זמן, העיקר הוא עצם זמן האיכות המשותף ופחות הערך הגסטרונומי של האירוע.

 

רוכשים הרגלים חדשים

כשזה נוגע להרגלים, לא תמיד אנו שבעי רצון מאלו שרכשנו. זה יכול להיות הרגל מביך, כמו למשל, לקטוע את הסובבים באמצע משפט או לנשנש בשעות לילה מאוחרות, על כולם היינו מוותרים בלי להסס.

 

יחד עם זאת, כדי לגבש הרגל חדש צריך לבחור התנהגות רצויה וברת השגה, ההתמדה והחזרה יסייעו להפיכתה להרגל. כמה זמן צריך כדי לגבש הרגל? מחקרים שנעשו בתחום המליצו על תקופה של עשרים ואחת יום, אך זאת בהנחה שחוזרים עליו באופן יומיומי. אם עושים משהו שלוש פעמים בשבוע, כמו שנשאף (לפחות בהתחלה) זה יהפוך לקל יותר, אך נצטרך לדאוג לשמר את ההרגל ולא נוכל להסתפק בתקופה זו.

 

כהורים יש לנו אחריות להפגין דוגמא אישית להרגלים נכונים ובריאים לתזונה ואורח חיים בריא. עבור ילדים, בעיקר בגיל הרך, לא הדברים שנאמר, אלא המעשים שנעשה, ישמשו הדוגמא האישית הכי טובה ויהיו הכי משמעותיים ללמידה.

 

בחנו את עצמכם

האם ההרגלים בביתכם מתאימים לתפיסת עולמכם ונכונים לכם ולמשפחתכם? השאלות הבאות יסייעו לכם להחליט:

 

1. האם אוכלים ליד שולחן האוכל בלבד או כל מקום הוא מקום לגיטימי לאכילה?
2. האם כל אחד "חוטף" משהו כשהוא רעב או שיש משמעות לזמני הארוחה?
3. האם מתקיימת ארוחה משפחתית קבועה? אם כן, כמה פעמים בשבוע ישנה ארוחה משותפת?
4. מה נמצא בתפריט הקבוע: האם אוכל מעובד הוא חלק מהרפרטואר או שיש דגש על הבחירה התזונתית שנעשה?
5. האם יש גיוון במזונות המוגשים או שמכינים רק מה שלדעתנו הילדים יאכלו?
6. אילו מזונות ניתן למצוא אצלנו במזווה ובמקרר?
7. כמה פעמים לדעתכם רצוי לשבת לארוחה משפחתית משותפת? כמה יהיה ראלי לנסות לקדם?

 

מן התשובות שעניתם ניתן למצוא ולהבין מה חשוב ונכון לכם ומה תרצו ליצור במשפחה שלכם. לפני גיבוש תוכנית לפעולה, העריכו את הנתונים שבידיכם.

 

חשוב שנבין שאי אפשר לעשות את כל השינויים ביום אחד, נבון יהיה לבחור את הדברים החשובים לנו ביותר ולעשות את השינויים הדרושים בהדרגה. אם בבית שלנו למשל, אוכלים ליד המחשב, הטלוויזיה ובכלל כל מקום הוא לגיטימי לאכילה, נתחיל ביצירת הרגל חדש: אכילה ליד שולחן האוכל, אם צריך גם לעבוד על תזונה בריאה יותר נשמור את זה להמשך. בחרתם דרך? מצוין, עכשיו הסוד להצלחה הוא התמדה.

 

חוויה משפחתית משותפת

אנו לא שואפים סתם להביא מספר אנשים לשבת לאכול ליד שולחן, אנו מעוניינים ליצור חוויה משפחתית משותפת. איך יוצרים חוויה? מתכוננים אליה ויוצרים אותה. השאיפה שלנו ליצור מפגש בו לכל אחד מבני המשפחה יש חלק ומשמעות וכמו בחיים הרגילים, בבית צריכה

להיות הדדיות: יש זכויות, אך יש גם חובות.

 

התפקיד בארוחה יצור מעורבות במפגש ויסייע ליצירת ה"ביחד" המשפחתי ויש לו גם ערך משמעותי נוסף: כהורים יש לנו משימה חשובה לגדל ילד שמח, בעל דימוי עצמי חיובי, המסוגל לצאת לעולם כאדם חזק ועצמאי. אחת הדרכים לקדם משימה זו היא לאפשר לילדנו להתמודד עם משימות המותאמות לגילם, לאפשר להם לסמוך על עצמם ועל יכולותיהם ולסייע להם להפוך לאנשים שמסוגלים לתפקד בכוחות עצמם.

 

נכון, בדרך יהיו גם התנסויות בכישלונות ואכזבות אך אלה חיוניים ללמידה ולפיתוח הביטחון העצמי של ילדנו. התפקיד, כאמור יהיה מותאם גיל ויכול להיות נטילת חלק בהכנת הארוחה, או אחריות על הכנת מנה מסוימת, כינוס כולם בזמן, תכנון התפריט, עריכת שולחן, פינוי ועוד לכולם יש משמעות.