תחקיר טביעת סירת "ישראל והים": מה קרה שם?

מה גרם לטביעת הסירה "ישראל והים", למותה של צבריה טובלי ולפציעתה האנושה של לירן בת החמש? האומנם הציף אותה גל וגרם להתהפכותה? האם רמת התחזוקה שלה הייתה ירודה? וכיצד כשלה הסירה שהוגדרה "הבטוחה בעולם"? אנשי הנמל ומומחים חלוקים בדעותיהם. סנגורו של הסקיפר ישראל מודר שנחשד בהריגה מספר שהוא איבד את הרצון לחיות, המשפחה שקמה משבעה מתפללת שהבת תתעורר מהתרדמת, ולראשונה המחלצים מדברים על מה שקרה בנמל יפו ברגעי האימה

תעלומה קטלנית: את הדקות הקריטיות שבהן נאבקה משפחתה על חייה לא זוכרת אושרת טובלי. "אין לי מושג מה קרה שם ואני ממש רוצה לדעת ולהבין", היא אומרת בהתרגשות. "אני ממש רוצה לפגוש את האנשים שהוציאו אותנו מהמים, לראות אותם ולשמוע. שמישהו ידבר איתי ויספר לי. אני למשל לא זוכרת אם הייתי עם חגורת הצלה או לא".

 

• תעלומה הרסנית מסוג אחר לגמרי

 

מאז האסון שהתרחש ביום הבחירות סמוך לשעה 16:00, חייהם של בני משפחת טובלי מיבנה נחלקים בין יגון ואבל כבד ובין תקווה גדולה, בין היחידה לטיפול נמרץ ילדים בבית החולים וולפסון, שם מאושפזת במצב אנוש לירן יפרח בת החמש (ביום שלישי חל שיפור קל במצבה, איך היא עדיין מורדמת ומונשמת), האחיינית של בעלה של אושרת, ובין ישיבת שבעה על חמותה, צבריה טובלי בת ה־67, גננת מיתולוגית שטבעה למוות. "היא גידלה דורות של ילדים והילדים שהתגייסו לצבא עוד נמצאים איתה בקשר", מספרת טובלי. "היא הייתה העולם של כולנו, אנחנו מאוד אוהבים אותה, היא הייתה המאחדת של המשפחה, היא זו החליטה לקחת אותנו לטיול, היה לה חשוב שכולם יהיו. מאז שבעלה נפטר היא לקחה על עצמה הכול ותמיד היה לה חשוב לשמור על הביחד של כולנו".

 

 

משפחת טובלי החליטה לנצל את יום הבחירות לסיור בשוק הפשפשים ביפו. "השיט לא היה מתוכנן", משחזרת טובלי. "לירן ממש רצתה שיט וחמותי לא רצתה לסרב לה". כשהגיעו לנמל יפו עלו על הסירה "ישראל והים", בבעלותו של ישראל מודר, שמשמש גם כסקיפר שלה.

 

מתוך שמונה הסירות שמציעות שיט בנמל, הבחירה דווקא בישראל והים לא הייתה מקרית. "חמותי בחרה בה כי היא כבר עשתה עם ישראל שיט לפני כשנה עם שניים מהילדים שלי", מציינת טובלי. "היא ניגשה אליו כי בפעם הקודמת השיט היה נורא נחמד. גם הבן והבת שלי זוכרים אותו כי הוא סיפר להם את אותן בדיחות על מרוקאים ועל עיראקים. הם ממש שחזרו את השיט הקודם".

 

נכנסו מים

לשברי הזיכרונות של טובלי מהרגע שבו עלו 11 מבני משפחתה לסירה של מודר ועד להתהפכות, יש חשיבות מכרעת לפיצוח התעלומה. כרגע עוד לא ידוע מה הביא לאסון הנורא, שחוקרות המשטרה ורשות הספנות והנמלים. החוקרים, שבחנו את הסירה שנמשתה מהמים לאחר המקרה, גבו עדויות מהאנשים שהגיעו ראשונים לזירה, מבני המשפחה וממודר. לדברי טובלי, ברבע השעה הראשון של השיט הכול היה נינוח.

 

"בהתחלה גיסי והבן שלו ישבו ליד הסקיפר ודיברו איתו", היא משחזרת. "אני הייתי עסוקה בלצלם. ההורים של לירן היו בבית ואני כל הזמן שלחתי להם תמונות בווטסאפ המשפחתי. פתאום המנוע כבה ובעלי אמר שזה כנראה חלק מהמשחק, הוא חשב שזו בדיחה. אני זוכרת אותו (את מודר, ז"ר) מסתובב ומתכופף לכיוון המנוע. הייתה תחושה כמו של סטרטר שלא מניע במכונית, מה שקורה לי הרבה פעמים. חשבנו שבטח הוא תכף יצליח להניע, אבל זה לא קרה. הוא הוציא טלפון מהכיס, הגיש אותו לבן של גיסתי, בן 15, וביקש ממנו להתקשר לאדם בשם יורגו. השיחה ביניהם נקטעה והם לא הבינו האחד את השני.

 

"פתאום אנחנו רואים שנכנסים מים לסירה. הסירה לא נטתה לשום צד. ישבנו בשתי שורות אחת מול השנייה, ושניים עמדו על החרטום בצורה מפוזרת, בלי משקל יתר לשום צד. הרמתי את התיק מהרצפה כי המים עלו. היה שלב שרציתי להתקשר לגיסתי על החוף כדי להגיד לה שתקרא למישהו שיחלץ אותנו. הבנתי שצריך לעשות משהו. אמרו לי לא להתקשר אליה כי היא בחודש תשיעי, אז פשוט חייגתי 100. אני הכי בעולם רוצה לדעת מה אמרתי להם בשיחה הזו. כמה זמן דיברתי איתם? מה אמרתי להם? אני לא זוכרת אם אמרתי שאנחנו טובעים, אני רק זוכרת שהמוקדנית אמרה לי 'אני לא עוזבת אותך, אני על הקו' ושהיא שולחת סירה. בזווית העין ראיתי סירת משטרה מתקרבת ומהצד השני ראיתי סירה גדולה".

 

 

טובלי לא ידעה אז שהסירה הגדולה היא ספינת השיט "סבבה 5", שניווט הסקיפר יורגו וזדקיס בן ה־72, ימאי ותיק ומיומן שבדיוק חזר לנמל כשעל סיפונו כ־80 נוסעים. הסירה הקטנה יותר לא הייתה סירת שיטור ימי כפי שסברה טובלי באותם רגעים, אלא סירת הגרר של חברת בר שירותי ים וצלילה, שממש במקרה בדיוק חזרה מעבודות בדרום הארץ.

 

"כשראינו את סבבה 5 מגיעה, מבחינתי לפחות חשבתי שהכול בסדר, שתכף ישלחו לנו סירת גומי. הרגשתי בטוחה ולא פחדתי. כשהסבבה עוד הייתה רחוקה מאיתנו כולם צילמו על הסיפון, בוודאות. זו תמונה שאני רואה בזיכרון. אני זוכרת את עצמי צוחקת ואומרת לילדים שלי 'נראה לכם שאם הייתי שם לא הייתי מצלמת?', אבל ברגע שהם התקרבו והיו במקביל אלינו, אני זוכרת גל שבא אלינו ואז הייתה ההתהפכות".

 

החוקרים מנסים להבין מדוע הסירה התהפכה. את זוכרת אם עמדתם כולכם בצד של דופן אחת?

"לא, לא, כל אחד בצד שלו. אני נפלתי למים וניסיתי לעלות, אבל כל פעם חטפתי מכה בראש מהרצפה של הסירה ההפוכה, וכשניסיתי לצאת לצדדים ראיתי רק רשת אדומה שהיא הגדר של הסירה. אז צללתי עמוק כדי לעקוף את הרשת, ואם הייתה לי חגורת הצלה לא הייתי מצליחה לצלול כל כך עמוק. משכו אותי עם גלגל לסירת הגרר ובאותו רגע חשבתי שגם הילדים שלנו באותה סיטואציה. יש לי שלושה ילדים, וחשבתי שאיבדתי את כולם. כל הזמן מתחת למים חשבתי שאני מצילה רק את עצמי ושלא עזרתי להם. קיבלתי את החיים שלהם ואת שלי במתנה, ואני רוצה לדעת מה קרה שם. אני רוצה לדעת איפה הייתה לירן מתחת למים, כי לא ראיתי אותה, ואיפה הייתה חמותי. היא הייתה לידי? אני לא יודעת שום דבר. אני רוצה שמישהו ייתן לנו טיפת אור".

 

כחלק מהמאמצים העילאיים שלה לקבל מידע או תיעוד כלשהו, העלתה טובלי פוסט לעמוד הפייסבוק שלה ובו קריאה לכל הנוסעים שעמדו על הסיפון של סבבה 5 להעביר לה חומרים מצולמים. בינתיים הגיע אליה רק סרטון קצר בן שבע שניות שמקורו אינו ידוע, ובו נראית הסירה אחרי התהפכותה, לצד רגעי אימה מחרידים. "בשבע השניות האלה אי אפשר להספיק לראות כלום", היא אומרת. "אני לא צריכה הוכחה, רק רוצה לדעת. את כל העניינים המשפטיים אני משאירה למי שצריך לטפל בדבר הזה. אנשים בסבבה 5 שברו חלונות בשביל להציל את הילדים שלי ואני לא יודעת מי הם. אני רוצה להגיד להם תודה מכל הלב, באמת מכל הלב. לדעת שיש מישהו טוב בעולם שהציל אותם, זה לא נתפס ולא מובן מאליו. זה ממש חשוב לי לדעת. אני קיבלתי את הילדים שלי במתנה ואני רוצה להודות למישהו. זה לא נראה לי מובן מאליו. הם עשו מעשה שלא כל אחד היה עושה. אני אשמח אם בן אדם רוצה לבוא ולספר, או לשלוח סרטון באופן אנונימי או דרך העיתון, כי אני לא זוכרת מה קרה".

 

הכול התבלגן

את מה שטובלי לא זוכרת, וזדקיס, הסקיפר של סבבה 5 והראשון שהגיע למקום, לא מצליח לשכוח. "בלילה האחרון חלמתי על המראות שראיתי", הוא מתוודה. "חלמתי שאני רואה אבא שתופס את הילד שלו ומרים אותו מעל למים ושניהם בקושי יודעים לשחות. זה מה שראיתי באירוע הזה. ראיתי את זה כאילו זה חי וזה מלווה אותי".

אני מבין שישראל התקשר אליך שתבוא לחלץ אותו.

 

"נכון. הטלפון צלצל. ישראל אמר לי שהוא במצוקה, שהסירה מקבלת מים ושאבוא אליו. בדיוק חזרנו מסיבוב עם אנשים. שינינו את המסלול והתקרבנו אליו. כיוון שהסירה שלהם נמוכה, רציתי שהחרטום שלה יהיה במקביל לירכתיים שלנו, כי זו דרך הגישה הכי טובה. ראיתי שהסירה שלהם הייתה מלאה במים, ילדים ונשים עמדו שם. שלושה מטרים לפני שנצמדנו אליו, הסירה שלו התהפכה. זו הייתה דרמה. חבל על הזמן".

 

אתה ראית את הסירה של ישראל מלמעלה. אתה מצליח להבין מה קרה שם?

"הוא מספר שנכבה לו המנוע, אבל אם המנוע כבה אתה לא טובע. אתה זורק עוגן ומחכה שיגררו אותך לנמל בחזרה. אבל הסירה קיבלה מים. מאיפה קיבלה מים? אני לא יודע. אין לי מושג. אנחנו שברנו חלונות של הספינה בשביל להעלות אלינו אנשים. ואז הגיעה עוד סירה, וזה היה מסוכן כי אני כבר הייתי כמעט על הסלעים".

הסירה הנוספת שהגיעה ממש באקראי הייתה כאמור סירת הגרר שעל סיפונה היו שלושה אנשי צוות, ביניהם שי יעקב. "הבנתי שמשהו קורה כשראיתי את יורגו ליד הפתח הצפוני של הנמל כי הוא בדרך כלל לא נכנס מהצד הזה. זה נראה משהו חריג", מספר יעקב. "כשיורגו לא ענה בקשר, הבנתי שיש משהו פישי ונתנו גז, בערך 300 מטר לפני שהגענו הסירה התהפכה".

 

יש לך הערכה למה זה קרה?

"אני יכול להגיד שבטוח היא לא קיבלה גל מהסבבה. זה ממש לא זה. אני לא ראיתי אם היא הייתה מוצפת או לא, אבל ראיתי שהיא התהפכה על הצד וסירה ששוקעת בגלל הצפה לא מתהפכת לצד, אלא לכיוון החרטום שלה. הרוח הצפונית מזרחית הייתה מאוד חזקה באותם רגעים. זה ים לא קל עם גלים קצרים וחזקים וכנראה שגם זה היה פקטור".

 

על פעולות ההצלה מספר יעקב: "זה היה צירוף מקרים קשה. בגלל הרוח החזקה אתה לא יכול לעזוב את ההגה כי מיד אתה מוצא את עצמך על הסלעים של אנדרומדה, שזו הנקודה הכי גרועה להיות בה במצב כזה. הרוח יכולה להלביש אותך על הסלעים ברגע אחד. זה היה מסוכן ולכן שחררנו את הסבבה כדי שלא נקבל עוד 50 אנשים שטובעים בנקודה הזו. זה היה אירוע מאוד כאוטי, כמו פיגוע. היו צעקות מהמים ומהסבבה. כיוון שחזרנו מעבודות צלילה, היה לנו ציוד מוכן ואספנו אלינו ארבעה אנשים. כיוון שחלק מהאנשים עלו לסבבה, היה קשה לדעת אם חסר מישהו, אבל ידענו בוודאות שלפחות אחד נמצא מתחת לסירה.

 

 

"אם לא היינו חולפים שם, זה בוודאות היה נגמר יותר גרוע. ממש מזל שהיינו שם. מאז המקרה אני כל הזמן מודאג בגלל הילדה הקטנה. למחרת המקרה אפילו התקשרתי לבית החולים ועדכנו אותי שהיא עברה החייאה".

 

גם ג'אודת אבו שחאדה (45), הסקיפר השני בספינה סבבה 5 ובין המחלצים הבודדים, סבור שנמנע אסון כבד הרבה יותר. "אני בטוח במאה אחוז שאם אנחנו לא היינו קרובים, התוצאות היו גרועות יותר", הוא אומר השבוע. "כשהתקרבנו, ראיתי את ישראל עומד ליד ההגה. הוא היה מבוהל וביקש שנעזור לו, וכשהסירה התהפכה הכול התבלגן. ראיתי שיש ילדים במים. אני ועוד איש צוות מיד קפצנו פנימה עם הבגדים, הכובע, הכסף והטלפון. אני שחיתי עם הילדה (לירן יפרח, ז"ר) לסירה של השוטרים שהגיעה למקום. העליתי אותה והתחלתי לעשות לה החייאה תוך כדי נסיעה מהירה של השוטר. כשהגענו לנמל המשכתי לעשות החייאה והנשמה עד שהגיע פרמדיק. זה היה יום קשה מאוד. אני מאחל למשפחה ולילדה החלמה מהירה ואני עצוב מאוד שזה קרה להם".

 

הסקיפר שבור

מי שעומד במרכז הפרשה הוא הסקיפר של הסירה, ישראל מודר (55, גרוש ללא ילדים). על פי הימאים שעובדים איתו בנמל, מדובר באיש מקצוע רציני. מצד אחד אדם אהוב ומוערך, מצד שני טיפוס מתבודד. "לא היו לו הרבה חברים קרובים", מספר ראובן (צ'יפס) אברמוביץ', מי שהיה מנהל המעגנה עד לפני חודשיים. "ישראל הבין מאוד בים, הוא היה עוזר לכולם ולכן אהבו אותו. הוא נולד ביפו על גבול בת ים, ומגיל אפס היה בים. הוא התחיל כילד בצופי ים ואחר כך עבר קורסים והכשרות ימאים של משרד התחבורה. הוא תמיד התעסק בסירות וכלי שיט. בשלב כלשהו הוא היה בודק כלי שיט במרינה תל אביב מטעם משרד התחבורה. הוא היה זה שמאשר שהם תקינים".

 

פרטיו של מודר אף מופיעים ברשימת החירום וההצלה של ענף השיט וכתובתו היא נמל יפו, שכן מודר התגורר באחת הסירות שברשותו. מוטי נטף (62), מתקן סירות ואומן שמכיר את מודר כבר עשרות שנים, מעיד על הרזומה שלו: "לישראל יש רישיונות לכל כלי שיט שיש, לגוררות הכי גדולות, למסיעים בשכר ולמנוף ימי. הוא גם הנדסאי ימי".

"הוא טיפוס", ממשיך נטף. "במשך ההיסטוריה שאני מכיר אותו, הוא הלך מכות לפחות 30 פעם".

 

סעדו זיינב, יו"ר ועד הדייגים בנמל, מביע מורת רוח מההתנהלות השוטפת של מודר בנמל. "לפי דעתי זו פשלה של משרד התחבורה, שאישר לו להשיט אנשים. זה מאוד גרוע", הוא אומר.

 

אבל הוא איש ים ותיק ויש לו את כל ההכשרה.

"הוא עבר ביטוח וטסט. אני לא מדבר על הדברים האלה. אני מדבר על התחזוקה של הסירה. הוא לא מרים אותה על המנוף ומנקה אותה. לא יכול להיות שסירה מטופלת תיקלע לכזו תאונה".

 

אברמוביץ' יוצא להגנתו של מודר. "מה פתאום, ישראל לא הזניח", הוא טוען. "אני הייתי אחראי על המנוף ולכן אני יודע. עזוב בטיחות, אנשים מרימים את הסירות שלהם פעם בכמה זמן מסיבה אחת פשוטה, לכל אחד נתפסות אצות למטה והן מורידות את המהירות ומבזבזות דלק וישראל היה מנקה את הסירה שלו".

 

גם הדייג הוותיק אורי שרון מדבר בזכותו. "אני מכיר את ישראל משנת 1989 והוא איש נמל בכל רמ"ח איבריו. אין איש נמל יותר ממנו בכל נימי נשמתו. העליהום שעושים עליו לא מוצא חן בעיניי. תמיד מוצאים איזה אשם ויכולים לגמור לגמרי את הבן אדם הזה. אני יכול להגיד לך שישראל היה אדם זהיר מאוד, כשהים היה קצת גלי הוא לא יצא מתחומי הנמל".

 

את התפקוד וההתנהלות של מודר יבחנו בתקופה הקרובה רשויות החוק. הוא חשוד בהריגה וגם בסעיף של השטה פוחזת של כלי שיט. מודר נעצר, נחקר ובהמשך שחרר אותו בית משפט השלום בתל אביב למעצר בית בבית אמו שביפו. לאחר מכן שוחרר גם ממעצר הבית.

 

פרקליטו, עו"ד אבי אודיז, טען בבית המשפט כי האירוע זעזע עמוקות את מרשו. "כשהוא היה עצור במשטרה הוא חשב שהצליח להציל את כל יושבי הסירה, וכשהוא נחקר הוא התבשר על מותה של האישה. הוא נפל על הרצפה ואמר 'אני לא מאמין, גמרתי עם הים'", הסביר עו"ד אודיז. "החשוד נהג בגבורה, צלל ועזר לאחד הנוסעים לעלות למעלה. הסירה מורשית, החשוד מוסמך. הוא במצב פיזי ונפשי קשה מאוד".

 

את סעיף ההריגה הוסיפה המשטרה לחשדות לאחר שהתברר כי מודר עבר אירוע נוירולוגי שעליו לא דיווח לרשויות, למרות שמתוקף היותו מסיע אנשים בשכר, מחובתו לעשות כן. אודיז דוחה את הטענות על הסף. "הוא האדם האחרון שחילצו", טוען אודיז. "הוא לא עלה על הסירה עד שאחרוני הנוסעים עלו, הכול בשביל להציל. הוא נחבל בראש ושתה מים ואחרי ששמע שיש נפגעים בנפש הוא נפל לטראומה קשה מאוד ואיבד כל רצון לחיות. הוא שפוף פיזית וכפוף ואז בא חשד מצד החוקרים שאולי הוא לא בריא וביקשו ויתור סודיות. לדעתי הם הבינו שהם בבעיה ושינו את זה לסעיף הריגה כי אולי הוא לא דיווח על מצב בריאותי. אנחנו הצגנו מסמך ויתור על סודיות ואין להם ממצא בנוגע למה שהם מדברים עליו. העובדה שבן אדם בטראומה לא מעידה על ההיסטוריה הרפואית שלו".

 

המשטרה חושדת שרשלנותו הובילה למוות.

"אנחנו נטען שלא הייתה כל רשלנות והכול היה תקין. אנחנו באמת מרגישים צער גדול על מה שקרה, אבל ככל הנראה זה היה בלתי נמנע. תאונות כאלה קורות. ים זה הכוח הכי חזק. מה שקרה זה שהוא יצא מהנמל עם החרטום לכיוון הגלים. ככה זה צריך להיות. אחרי 400 מטר, כשהוא מסביר להם על יפו, כבה המנוע המרכזי ואז הוא הפעיל את המנוע המשני. הסירה קצת הסתובבה ובא גל גדול והתיז מים לתוך הסירה, והנוסעים נלחצו מאוד וכולם עברו לדופן ובעצם גרמו להטיה שלה. הייתה היסטריה בסירה. זה דבר ידוע בעולם השיט שצריך להיזהר מהטיה של כלים. יש מקרים של טביעות בגלל הטיה, בעיקר כשיש גלים כשהחרטום לא במרכז הגל. ברגע שאתה חושף דופן אחת זה מתכון בטוח להתהפכות".

 

 

על הטענות כי מודר לא תחזק כראוי את הספינה, אומר עו"ד אודיז: "מדובר בשקרים והבל. שמאי ימי בדק הסירה ומצא אותה תקינה כאשר רק לפני חודשיים הייתה בחוץ ועברה טיפול". על הטענות שלפיהן היה מודר מעורב בעבר בקטטות, הוא אומר: "זה דמיון. ההמצאות האלה הן תוצאה של תחרות כי בנמל יש רק חמש־שש סירות להסעת נוסעים, ויש בתור 100 בעלי סירות שאין להם עגינה ומחכים שמישהו ייפלט. החשוד הוא איש ים מאז שהיה נער, עם כל הרישיונות וההסמכות, ופשוט קרתה פה טרגדיה ויש מי שרוצה לראות ראש ערוף. זה חבל מאד".

 

על כל פנים, מבחינת אושרת טובלי, טרם הגיעה העת לבחון את הכשלים הטכניים ואת התפקוד של הסקיפר שהשיט אותה ואת משפחתה. "אנחנו ממש לא חושבים על זה כרגע", היא אומרת. "השבוע הסתיימה השבעה, לירן מאושפזת בבית החולים, ואלה דברים יותר חזקים מאשר לחשוב מי אשם במה שקרה. אני מניחה שבהמשך נתחיל לחשוב על דברים אחרים".

 

הבטוחה בעולם

למרות התעלומה שגרמה להתהפכות הסירה וחילוקי הדעות בדבר כשירותו של מודר, על עניין אחד אין עוררין בקרב אנשי הנמל, וזה טיב הסירה שלו. מדובר בסירה של מותג מוכר מאוד בשם "בוסטון ווילר", שנחשבת לאחת הסירות הבטוחות בעולם, דבר שמעצים את החידה סביב האירוע הטראגי. לא בכדי הסלוגן של חברת בוסטון ווילר הוא The Unsinkable Legend (האגדה שלא טובעת).

 

לפי עדויות רבות בעולם, גם אם הסירה הזו תתמלא במים, היא לעולם לא תשקע. בפרסומת המוכרת של החברה מנוסרת הסירה לשניים ושני החצאים ממשיכים לשוט על פני המים באין מפריע. אפילו הסטאנדפיסט ג'רי סיינפלד קרא לאחד הפרקים בסדרה החדשה שלו, "קומיקאים במכונית שותים קפה", על שם הסלוגן The Unsinkable Legend, ובו הוא אירח על סירה של בוסטון ווילר את הקומיקאי ומנחה הטלוויזיה ג'ימי פאלון.

 

גם איציק תלמור, מי שהתמנה לשמאי מטעם חברת הביטוח של הסירה והיה בין היחידים שבחנו את הסירה לאחר שנמשתה מהמים, מסביר עד כמה זה חריג שסירה מהדגם הזה מעורבת בתאונה כזו. "נדיר מאוד שסירה מדגם בוסטון טובעת, אבל הסירה הזו לא טבעה, היא התהפכה", אומר תלמור. "זה דבר נדיר לא פחות שסירה כזו מתהפכת כי היא בנויה באופן יציב מאוד, יש לה תחתית כפולה והיא ממולאת בקצף, וזה דבר שלא נותן לה לטבוע. לכן היא לא טבעה אלא התהפכה. כדי שתתרחש שריפה צריך שלושה גורמים שיקרו, וכדי שסירה כזו יציבה תתהפך, צריך כמה גורמים. אז בפועל היא התהפכה. כלומר, הגורמים האלה התקיימו וצריך לבדוק אילו גורמים היו פה שהביאו להתהפכות".

 

נתקלת בעבר במקרה דומה שבו סירה מהדגם הזה התהפכה?

"לא".

יש דרך לעלות על הסיבה?

"זה מורכב מאוד כי מבחינת הסירה לא ראיתי שום חור בתחתית שלה. בירכתיים שלה יש פקק ולא יכול להיות שהפקק הזה לא היה במקומו, כי היא הייתה מתמלאת לגמרי וככל הידוע לי היא לא התמלאה לגמרי".

 

מה להערכתך קרה שם?

"אני חושב שאני יודע במה מדובר, אבל עד שאני לא אבסס את זה אני לא אומר מילה, ואני גם מנוע מלפרסם את הדברים כעת".

דיברו על העניין הבריאותי. עד כמה זה קשור למקרה לדעתך?

"מה שייך העניין הבריאותי? כיוון שהיה לו חום אז הסירה התהפכה? זה בטח אינטרסנטים שאומרים מה שאומרים".

 

עוד עובדה שהופכת את התאונה הזו לנדירה מאוד היא המיקום שלה, ממש בכניסה הצפונית של הנמל. בפועל קיימות שתי כניסות לנמל, הצפונית שהיא הרדודה יותר, והמערבית שעוברת בין הסלעים. "בכניסה המערבית היו מפעם לפעם תאונות, אבל לא בצפונית", מסביר אברמוביץ', שפרסם לאחרונה ספר מחקר על ההיסטוריה של הנמל ("יפו — נמל הבית").

 

"בספר אני קורא לנמל יפו 'נמל של תאונות'. מימי קדם הימאים ההולנדים היו קוראים ליפו 'קללה' כי הכניסה המערבית למעגן מסוכנת מאוד וקשה לזהות אותה. יש שם סלעים וקשה לעבור. הטורקים בנו ביפו שני מסגדים, אחד בקו החוף והשני ליד השעון, ולמעשה כששני המסגדים מתחברים, זה נתיב הכניסה והם כמובן עשו את זה בכוונה. היום הכניסה מסומנת בעמודים ותאורה, אבל פעם נכנסו לפי המסגדים".

 

התאונה הנוכחית אירעה בכניסה השנייה, הצפונית.

"נכון, ישראל תמיד היה נכנס רק דרך הכניסה הצפונית. ככה הוא היה נוהג כחלק מהזהירות שהוא נקט. כשהייתי שואל אותו למה הוא לא מנסה לעבור בכניסה המערבית, הוא תמיד אמר לי: 'אני רק מהצפונית, כניסה רחבה, יוצא לים וחוזר'".