תפסיקו להכיל, ותתחילו להיות כנים

חופש משמעו ללכת עם האמת הפנימית שלך. אבישי מתיה מציע לעשות זאת גם במערכות יחסים עם אחרים. ככל שתהיו יותר אמיתיים ונוקבים, כך תעזרו גם לאדם השני לצאת לחופשי ולשפר את חייו

 בחג הפסח אנו מציינים את צאת בני ישראל מעבדות לחירות. אבל מה זו חירות? אחד המאפיינים של חירות, בעיניי, היא היכולת לומר לא: "לא רוצה", "לא מוכן", "לא מתאים לי" וגם "נמאס לי", "מספיק ודי". כל אחת מהאמירות הללו מבטאת כעס, מיאוס, או שחרור. בקיצור, להיות אתה עצמך, בלי להעמיד פנים.

 

הכתבות האחרונות בסידרה:

מתי עדינות ורוך הפכו להיות מילים גסות?

ואז חיפשתי בגוגל את הנער שהרס את חיי

תפסיקו לפחד, תתחילו לחיות כאן ועכשיו

 

למרבה הצער, אנו חיים בעולם שבו העמדת הפנים היא יומיומית. העולם המודרני משתמש במלים כדי להסתיר רגשות, לדכא ולסרס אותם. מצפים מאתנו להחביא את מה שמרגישים באמת: אסור לכעוס, לצעוק, ולבקר. אסור, פעמים רבות, לומר את האמת.

 

אבל האמת היא שההסתרה לא עובדת. כשאתם מתאפקים, מדחיקים, מכחישים, או אפילו מחייכים, בסוף זה יתפוצץ לכם בפרצוף. כל מה שצברתם, כל מה שהכלתם, יתעופף לו היישר לעבר האדם שהוציא אתכם מדעתכם.

 

ההכלה היא עוול

"הכלה" הוא מושג ידוע בפסיכולוגיה, שהפך לשם נרדף לאיפוק, סובלנות, אולי אפילו בגרות. במלים אחרות: התנהגות אנושית ראויה. אלא שהאדם אינו מיכל. הוא לא נועד להכיל. הוא לא אמור, וגם לא יכול, להחזיק הכל בבטן. זה לא עובד, וגם גורם עוול כפול, לו ולאדם שמולו.

 

כשאתם מכילים מישהו, זה אומר שמשהו לא נוח לכם בקשר עם אותו אדם. משהו מפריע ומטריד אתכם. אם אתם מכילים את זה, המשמעות היא שאתם לוקחים אחריות על האדם השני. אתם לא רוצים לפגוע בו או להכאיב לו, אז אתם שותקים, מכילים ואוכלים את עצמכם. לא מאפשרים לצד השני לקחת אחריות על מעשיו או על דבריו.

 

אם אינכם מאפשרים לאדם השני לקחת אחריות על עצמו, הוא ימשיך להתנהג בדיוק באותה צורה, לא ישתנה ולא יגדל. הוא יבין שזה בסדר שהוא כזה, ויקבל את הרושם המוטעה שמותר לו, ושאין שום סיבה, או צורך, להשתנות.

 

אבל אתם הרי חושבים בדיוק להיפך. שזה לא בסדר, שהוא לא אמור להיות כזה, ושהגיע הזמן שייקח אחריות על עצמו. אולי אפילו ילך להתאמן, או ינסה טיפול כי ההתנהגות הזו מזיקה לו.

 

איך אתם יודעים שהיא מזיקה לו? משום שאתם מתרחקים ממנו, מסתירים את רגשותיכם האמיתיים, לא חולקים איתו מה באמת חושבים עליו ועל התנהגותו.

 

אפשר גם אחרת - לבחור באמת

כשאדם מסכים להודות בחולשות שלו, בוחר לנקות את המחשבות השליליות ולסלק את ההרגלים המעצבנים, ועושה שינוי, חייו יהיו לבטח טובים יותר. סביר להניח שיהיו לו יותר חברים, והיחסים איתם, וגם עם בני משפחה וקולגות בעבודה, יהיו אינטימיים יותר, קרובים, כנים, ללא העמדת פנים.

 

הבחירה לשתוק ולהכיל אותו, משאירה אותו כמו שהוא, תקוע בתוך תבניות מוכרות לו. אבל העולם סביבנו אינו תקוע, הוא זז כל הזמן ומשתנה ללא הרף. וגם אנשים זזים כל הזמן, ומשתנים ללא הרף. מי שמתעקש שלא להשתנות, נותר, בסופו של דבר, לבד.

 

אם בכל זאת תבחרו לדבר באופן מכבד אך נוקב, ותאמרו לו בכנות שאינכם יכולים יותר ושאי אפשר להמשיך ככה, יכול להיות שמשהו חדש יקרה. יכול להיות שהטלטלה הזאת תגרום לו לפקוח את עיניו. יכול להיות שיתברר שעשיתם עמו חסד, כי עד היום, אף אחד לא העז לומר לו את זה. כולם "הכילו" אותו.

 

ואז, ברגע המכונן הזה, כשתביטו בעיניו ותאמרו לו את האמת, בעודו מקשיב, מבין, מקבל, ומוכן לעשות שינוי, הוצאתם אותו וגם אותכם מעבדות לחרות, מהשקר לאמת, מחשכה לאור גדול.

 
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת