פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
בשל מצבה הכלכלי של משפחתו התגורר החייל בדירה של האגודה למען החייל. בסיום טירונות בהנדסה קרבית הוא יצא לחופשה שממנה לא חזר. לאחר מאמצים של כמה ימים הצליח מפקדו לאתר אותו והחייל הבטיח לחזור בקרוב ליחידה. המפקד האמין לו והחליט להשאיר ברשותו את נשקו, בניגוד לפקודות מטכ"ל שלפיהן יש לקחת את הנשק מחייל נפקד.
אלא שלאחר כמה ימים נוספים נמצא החייל בדירתו, ירוי בראשו, כשלצדו פחיות בירה והרובה הצה"לי.
מאז דחה קצין התגמולים במשרד הביטחון את הבקשה של אמו להכיר בה כאם שכולה בנימוק שמות בנה לא נגרם עקב השירות אלא בשעה שנעדר ללא רשות. על כך היא הגישה את הערעור לבית המשפט בטענה שהשארת הנשק ברשותו של בנה יוצרת את הקשר בין נסיבות מותו לבין שירותו הצבאי.
קצין התגמולים דבק בעמדתו והוסיף שמות החייל נגרם כתוצאה משימוש באלכוהול – התנהגות השוללת את הכרתו כנספה. הוא התעקש שהותרת הנשק בידי החייל אינה הסיבה להתאבדותו, מה גם שהוא לא סבל ממצוקה נפשית ולא שידר אותות אובדניים. על פי משרד הביטחון, המפקד לא רצה לפגוע בגאוותו כלוחם על ידי לקיחת נשקו.
ועדה בראשות השופט הבכיר יעקב וגנר קיבלה את הערעור של האם. היא הבהירה כי שתי הטענות שהעלה משרד הביטחון – שימוש באלכוהול והיעדרות מהשירות שלא כדין – לא מהוות התנהגות "רעה וחמורה" (כלשון החוק) המצדיקה את שלילת הזכויות מהמשפחה.
"נפשו של אדם פנימה, צופנת סודות כמוסים שאינם גלויים לכל", ציינו חברי הוועדה, והבהירו כי אין לדעת מה גרם למותו של המנוח – האם תאונה או מעשה אובדני עקב אהבה נכזבת או אולי סיבה אחרת – אך עצם העובדה שמפקדיו בחרו להשאיר את הנשק ברשותו חושפת את הצבא לאחריות לתוצאות.
הוועדה גם התחשבה בעובדה שהמנוח ומשפחתו סבלו מבעיות כלכליות רבות שהטרידו אותו מאוד. הוועדה הוסיפה כי חוק המשפחות וחוק התגמולים נועדו לפצות משפחות שכולות, ולכן ראוי לפרש אותם באופן רחב וליברלי, כפי שמתבקש מרוחם הסוציאלית של חוקי השיקום.
בסיכומו של דבר קבעה הוועדה שהאם הוכיחה היטב את הקשר הסיבתי בין מותו של המנוח לבין השירות הצבאי, ולכן היא זכאית לזכויות הנובעות מקביעה זו. משרד הביטחון חויב בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 9,000 שקל.