פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
הסכסוך החל אחרי מותה של האישה ב-2009. לטענת האב, עוינותם של הורי אשתו כלפיו הובילה אותו לסרב לאפשר להיפגש עם בתו ביחידות מחשש שילעיטו אותה בשקרים לגביו. לכל היותר הוא אפשר להם לפגוש אותה בביתו, שעה וחצי בשבוע.
בתביעה שהגישו טענו הסבים שהאב בגד בבתם בשעה שנאבקה על חייה ושכיום הוא מסית את נגדם את הנכדה. הם סיפרו שהוא לא מאפשר להם להשתתף במסיבות הגן וימי ההולדת של הילדה ואף אוסר עליהם לנשק או לחבק אותה.
האב סירב והתעקש שההאשמות כלפיו על בגידה הן מופרכות. לדבריו, הוא חושש שבתו תהיה חשופה לאנשים ששונאים את ההורה היחיד שנותר לה.
השופטת גליק הבהירה לסבים כי הזכות לבקש הסדרי ראייה עם נכדתם אינה מוחלטת ואינה מוקנית להם מראש. היא בחרה לא להסתמך על תסקיר העובדת הסוציאלית, שלקביעת השופטת הביעה אהדת יתר לעמדת הסבים.
לנוכח התנהלות הסבים קבעה השופטת גליק שלא ניתן בשלב הזה לאפשר להם להיפגש עם נכדתם לבד. כרגע, לטעמה, יש לאפשר להם לקיים מפגשים במרכז הקשר – מקום נייטרלי – שלא בנוכחות האב. אם אחרי חודשיים תחשוב העובדת הסוציאלית שהסבים לא מדברים בגנות האב, הם יוכלו לקחת את נכדתם לשעתיים.
בנוסף, מאחר שהאב הצהיר על כוונתו לעבור לחו"ל לצורך לימודים, החליטה השופטת כי במקרה כזה, הוא יאפשר לסבים לבקרה מספר פעמים בשנה.
סבים וסבתות שבנם או בתם אינם בחיים יכולים וצריכים להילחם על הקשר שלהם עם נכדיהם. עם זאת, עליהם לכבד את ההורה שנותר בחיים ולו על מנת שהנכדים לא ייפגעו.
כמו כן, ראויה לשבח העמדה שנקטה השופטת, כאשר בחרה לא לאמץ את חוות דעתה של העו"ס כתורה מסיני, ובתוך כך מתחה ביקורת על שירותי הרווחה.