כשנותנים צריך לקחת / טור

לקלוע 23 נקודות ברבע הראשון זה בסדר, לספוג 23 משלושה שחקנים וחצי זה מוגזם. במשחק קובע כזה אסור היה למכבי ת"א לתת לטורקים להרגיש ולו לרגע שניצחון הוא אופציה. אריה מליניאק מסכם

גלאטסראיי הזכירה את מכבי ת"א בחולון. משחק לרוחב, בלי שמירות כפולות, בלי ללחוץ. רק לא להישאר בסיום עם המחליפים של המחליפים. סופו עלה בחמישייה בשביל לנצל אותו כמה שאפשר לפני שנגמרות הבטריות. בראיין רנדל עדיין האקס פקטור. אילו היה יכול לחגוג לאורך כל העונה בעמדה 4, זה היה פותר הרבה בעיות. הוא היה השחקן הבולט גם בהתקפה. רוב הסלים בהטבעות מאלי־הופס.

 

כשנותנים צריך לקחת, מכבי נתנה והטורקים לקחו. לקלוע 23 נקודות בהתקפה ברבע הראשון זה בסדר. לספוג 23 נקודות משלושה שחקנים וחצי זה מוגזם. אולי בגלל הנקודות הקלות שמכבי השיגה בהתקפה, נוצר רושם שמדובר בטיול וההגנה הוזנחה. במשחק שקובע רק למכבי ת"א, אסור היה לתת לטורקים לרגע תחושה שניצחון הוא בכלל אופציה, אבל עד הרבע הרביעי הכל היה פתוח.

 

נכון שסילבן לנדסברג מושבת, סופו בקושי רץ, ג'ו אלכסנדר נראה כאילו לקח רוורס למשבצת הראשונה, ויוגב אוחיון לא בעניינים. אבל זו לא סיבה לא לשחק הגנה. אוחיון עייף או פצוע, כל התשובות נכונות.

אבל כשפליימייקר לא בעניינים, אין שתי מסירות בהתקפה. אין קבוצה. ג'רמי פארגו יכול להגיע לזריקה מתי שהוא רוצה, אבל הוא מרוכז בעצמו. מרקז היינס רוצה ולא יכול. ורק כששום דבר לא הולך, פונים לנייט לינהארט. הבחור בא לעבוד בלי פוזות. לא בכל משחק הוא יקלע 15 נקודות, אבל אתה יודע מה תקבל ממנו.

 

למרות שהחוזה של דווין סמית' עלה לסדר היום, הוא לא מנסה לקלוע נקודות בכוח. את מה שהיה להוכיח, הוא כבר הוכיח. לא כופה את עצמו על המשחק. מה שבא, לוקח. גלאטסראיי הזכירה את אלבה ברלין. התקפות ארוכות, לוקחים את הזמן. מנסים לדחות את ההכרעה לדקות האחרונות. המאמן עתמאן נראה כאילו לא בא לו לנהל את המשחק. האיש שנוהג להשתולל על הקווים וכמעט אכל לשופטים אוזן במפגש עם מכבי באיסטנבול, ישב אדיש על הספסל. בא למשחק חוץ נגד אלופת אירופה עם חצי הרכב, לא היה מעורב, והוביל רוב המשחק. יכול להיות שמאמנים רק מפריעים?