פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
כמה שעות קודם נתקעה הנהגת, בת 24, עם מכוניתה בחוף שמן בחיפה. הגרר שהזמינה הביא אותה לביתה וחנה בכביש משופע. מפעיל הגרר ביקש ממנה להיכנס למכוניתה כדי לשחרר את בלם היד, וכעבור כמה שניות החל הרכב להידרדר והיא נפלה איתו אל הוואדי.
אחרי הרשעת הגורר בגרימת התאונה ברשלנות היא הגישה תביעה לפיצויים נגד חברת הביטוח שלה ("הכשרת היישוב"), נגד הנהג, חברת הביטוח שלו ("מנורה") וחברת הגרירה. המחלוקת הייתה בעיקר בין חברות הביטוח ביחס לסיווג והגדרת התאונה, וכן ביחס לגובה הנזק.
"הכשרת היישוב" טענה שהידרדרות הרכב הייתה תוצאה של שחרור הרצועות שחיברו אותו לגרר, ולפיכך יש להטיל את החבות על המבטחת של הנהג. היא הוסיפה שאם לא ייקבע שנעשה "שימוש" באחד מכלי הרכב המעורבים, יש לקבוע כי לא מדובר בתאונת דרכים, או לראות בתובעת "אדם הנמצא מחוץ לכלי הרכב" ולחלק את החבות בחלקים שווים בין המבטחות ("תאונה מעורבת").
מנורה, מנגד, טענה שמדובר בתאונת דרכים. לטעמה, יש לראות את ההידרדרות כ"הגשמה" של אחד הסיכונים המגולמים ברכב, ולהשית את החבות במלואה על מבטחת הרכב – הכשרת היישוב.
השופטת פנינה לוקיץ' הסכימה עם המבטחת של נהג הגרר וקבעה כי מדובר בתאונת דרכים. לתפיסתה, הרכב אמנם היה מושבת ולא נעשתה על ידי התובעת כל פעולה המהווה "שימוש" לצורך נסיעה, אך למרות זאת, יש לראות את התובעת כמי שנפגעה כתוצאה מהשימוש ברכבה. הידרדרות הרכב, הסבירה השופטת, נבעה קודם כל מתכונות הרכב עצמו ומהפוטנציאל הגלום בו.
מרגע שנקבע כי מעורבות מכונית התובעת נובעת מ"שימוש" בו, המשיכה השופטת, לא ניתן עוד לראות בתובעת "אדם שנפגע מחוץ לרכב". יתרה מכך, העובדה שהתובעת לא הספיקה להתרחק מהרכב לאחר שנכנסה אליו לצורך הרמת בלם היד, מהדקת את הקשר בינה לבין השימוש ברכב.
לנוכח מסקנתה בעניין השימוש ברכב התובעת, השופטת קבעה כי אין צורך לבחון את השימוש ברכב הגרר. משכך נקבע כי "הכשרת היישוב" היא החייבת בפיצוי התובעת על נזקיה, והתביעה נגד יתר הנתבעים נדחתה.
בהתאם לקביעות המומחים, הועמדה נכותה התפקודית של התובעת על שיעור משוקלל של 22%, ובסיכומו של חישוב ארוך נקבע כי היא תפוצה בכ-975 אלף שקל בגין הפסדי שכר, עזרה חיצונית, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. בנוסף, הכשרה חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 13%.