כל שבוע, שבוע הספר

מועדוני הספר הטוב שמקיימים מפגשים ברוב האזורים הישראליים בניו יורק הם תופעה שמתפשטת במהירות. מגיעים אליהם בעיקר נשים, אבל פה ושם יש גם גברים אמיצים

שנים עברו מאז התחילה אופרה ווינפרי את הטרנד, וה’בוקלאבס’ - מועדוני ספרים - התבססו בשכונות ישראליות רבות, מספקים עניין, מפגישים אנשים זרים לשיחה על טקסטים עבריים וממלאים את הראש ואת הבטן.

הפגשנו שלוש פעילות בתחום לשיחה, להבין לאיזו קבוצה כדאי להצטרף ולקבל כמה המלצות לספרים.

 

מיכל פורן מנהלת את מועדון קוראות ריברדייל שקיים כחמש שנים ובו כ-15 נשים. ג׳ודי פייג מנהלת את מועדון קוראות מנהטן שקיים כשנה, התחיל מארבע נשים והגיע מהר לכעשרים נשים בכל מפגש.

איריס אהרון מנהלת את מועדון הספר העברי בברגן קאונטי, שם לכל מפגש מגיעים כ-30 איש.

 

מה זאת אומרת ״מגיעים״? יש אצלכם גם גברים בקבוצה?

אהרון: ״כן, וזה מאוד טבעי. התחיל בגבר אחד, המשיך בעוד כמה, הם נהנים ואנחנו נהנות מהנטיה שלהם לגלוש לפוליטיקה ולהיסטוריה״.

 

פייג: ״אצלנו אין. מלכתחילה הרעיון הוא ליצור שיח נשי והעצמה נשית. וזה מוצא חן בעיניי. נוכחות של גברים תיצור אווירה שונה לחלוטין. יש מין קשר מיוחד בין נשים, הומור מיוחד, אני אוהבת את הרעיון ומרגיש לי יותר נוח ככה״.

 

פורן: ״אצלנו התחיל בחור אחד, שהזדעזע כנראה אחרי המפגש הראשון ולא חזר. במהלך השנים היו מקרים בהם הצטרפו גברים, בני זוג של נשים אחרות שקראו את הספר ורצו להביע את דעתם, וזה כמובן היה כיף. הדינמיקה השתנתה בצורה חיובית״.

 

 

פייג: ״הקמתי קבוצה בפייסבוק לצורך השגת ספרים, שתפסה תאוצה בכל העולם, ונקראת ״יש לך איזה ספר טוב בשבילי בעברית?״. ראיתי היום שגבר אחד כתב שהוא קורא את ״שומרת אחותי״ (של ג׳ודי פיקו) בלילה, כי גם לגברים מותר לבכות, אבל רק בלילה...״.

 

פורן: ״כשבעלי אומר שהוא הולך לפגישה במועדון הקריאה שלו, מה שהם עושים זה לצאת לפאב ולשתות בירות״.

 

ג׳ודי פייג תמיד חלמה להקים מועדון קריאה, אבל זה מעולם לא קרה כי היא לטענתה ״עצלנית ודוחה דברים״. כשדורית תמיר, אושיה ישראלית שמנהלת 40 קבוצות קריאה, תמכה בה ופתחה בשבילה קבוצה בפייסבוק, היא פשוט העמידה עובדה קיימת.

 

פייג: ״הרעיון הוא להגיע לנשים במנהטן וליצור מעגל חברתי שמחבר לתרבות הישראלית, ואז כל אחת יכולה להרחיב את מעגל החברות שלה בדרך תרבותית כשהמכנה המשותף הוא אהבת המילה הכתובה״.

 

פורן: ״המועדון הוא מקום לברוח מהחיים שלנו, במיוחד כקבוצה של אמהות צעירות שעסוקות ביומיום ובדאגות. פעם בחודש יש את הערב הזה שבו אנחנו לעצמנו, יושבות, מדסקסות, נהנות וטועמות עם בחורות איכותיות ושיחה ברמה גבוהה על הספר עצמו ועל החיים״.

 

ספר זה הרי משהו שנועד לקריאה עצמית, במה מוסיפה הקבוצה?

פייג: ״כשאת קוראת ספר טוב, את רוצה לדבר על זה ולשתף. וכשקוראים את הספר בשביל לדבר עליו ולא סתם להנאה בבית, הקריאה עמוקה יותר״.

 

אהרון: ״מנסים יחד ליצור כמה שיותר זיקה לארץ ישראל ולנתח מכמה היבטים. יש לנו פסיכולוגית, מורה לגיאוגרפיה, מדריך טיולים, אני מתמחה במקרא וכל אחד נותן את האינפוט״.

 

 

פורן: ״אני חושבת שלא היה מפגש אחד שבו לא גיליתי משהו חדש ומרעיש או נקודת מבט שונה. הקריאה שלנו לבד היא חד מימדית ופתאום כשמנהלים שיחה, מגלים נקודות מעניינות. אחת המשתתפות, למשל, מצאה תמיד קישור לפוליטיקה של הארץ. חיכיתי שהיא תגיע רק כדי לשמוע את הזווית שלה של הדברים, שאף פעם לא חשבתי עליה. שמאל מול ימין, ערבים מול יהודים, ישראל מבחינתה היא ישות בתוך הספר. יש לנו גם פסיכיאטרית ילדים בקבוצה, וכיף לשמוע את הניתוח הרפואי שלה כשיש פסיכוזות בספרים. מעבר לזה המפגש הוא חברתי וטעים ויש אוכל יותר טוב ממסעדה מפוארת. אצלנו כל אחת מביאה את עצמה לתוך הספר - איך התחברה, סיפורים שאיכשהו משתלבים, אנקדוטות מהחיים הפרטיים וזה הופך להיות מקרב ומחזק והופך לקבוצת תמיכה״.

 

אבל השיח נשאר ברמה של הדמויות בספר או מגיע למקומות אישיים בחיים של המשתתפים?

פורן: ״אצלנו מגיע למקום מאוד אישי״.

 

פייג: ״אצלנו נשאר ברמה של הספר. הקבוצה שלכם היא יותר שכונתית ואתן כולכן חברות. זה בדיוק ההבדל בדינמיקות בין הקבוצות. הספר מקבל פרספקטיבה אחרת והדמויות מתלבשות לגמרי שונה בכל מקום״.

 

אהרון: ״כשקראנו את ׳משאלה אחת ימינה׳, בסיום הפעילות כתבנו כל אחד משאלה, הכנסנו לקופסה ונפתח בעוד כמה שנים... מעבר לזה, השיחה הופכת לפעמים אישית. באחד המפגשים, למשל, פיתחנו שיחה על אנשים שמנים ואנשים סיפרו על עצמם והדיאטות שעברו, על ילדיהם, והתייעצו אחד עם השני. בכלל, זה הופך להיות נטוורק. היא פסיכולוגית, הוא איש נדל״ן, היא אשת משכנתאות...״.

 

יש כללים לקבוצה?

פייג: ״צריך לבחור ספר שיקלע לטעם של כולם, עם הזמן לומדים מה מתאים ומה לא. בהתחלה רציתי לבחור ספר של צרויה שלו, אבל הבנתי שאנשים התקשו ושצריך ללכת יותר על מיינסטרים. אנשים יכולים להגיע גם אם לא קראו, הספרים מנפיקים נושאי שיחה שכל אחד יוכל להתחבר אליהם״.

 

פורן: ״אנחנו קוראות רק ספרות מקור בעברית. פעמיים בסך הכל קראנו ספרים מתורגמים שממש הומלצו לנו. הכללים לא ממש כתובים באבן ואפשר לחרוג, וכולם מוזמנים להצטרף, אם קראו או לא קראו.

 

בשלב הזה של החיים כשכולן עסוקות, אני לגמרי זורמת ואנחנו בוחרות מראש ספרים עם מעט עמודים ופחות קשים. מוצאים מכנה משותף שיתאים לכולם, טיפה יותר קליל, אצל ג׳ודי למשל קוראים עכשיו את ׳נוילנד׳ שזה חתיכת אתגר״.

 

פייג: ״ובינתיים אוהבים אותו מאוד. גם אצלנו קוראים ספרות מקור עברית. אני, באופן אישי, לא אוהבת לקרוא ספר מתורגם. לפני שפתחתי את המועדון, לבושתי הרבה, לא הכרתי ספרים ישראליים כמעט. מאז שהוקם המועדון התמורה הגדולה שלי היא שנחשפתי לספרות עברית, ויש סופרים מדהימים ואני משלימה הרבה חומר וכיף לי עם זה״.

 

איך אתן משיגות ספרים בעברית לקבוצות כל כך גדולות?

פורן: ״אצלנו נשים שנוסעות לארץ חוזרות תמיד עם ספרים לקבוצה, יש חלק גדול מהספרים באפליקציה של ‘עברית’ ואפשר להשיג הרבה מהם בספריה הציבורית של ניו יורק. בכל אופן הספרים עוברים הרבה ידיים״.

 

פייג: ״יש לוגיסטיקה שלמה סביב זה. אנחנו מלווים ממועדוני קריאה אחרים, וכבר אספתי משלוחים של ספרים מטקסס וגם מישראל״.

 

אהרון: ״אצלנו קרה פעם שלא השגנו את הספר, אז החלפנו לסרט...״.

 

איזה ספר הכי אהבו אצלכם?

אהרון: ״׳הפרדס של עקיבא׳ של יוכי ברנדס. הדיון היה הכי פורה ומעניין.״

 

פייג: ״את ׳המקווה האחרון בסיביר׳ של אשכול נבו״.

 

פורן: ״כולן נפעמו מ׳שתיים דובים׳ של מאיר שלו. הרבה דגש על השפה העברית״.

 

פייג: ״מדהימים אותי ההבדלים בפרספקטיבה. אחרי שאנחנו קראנו את ׳שתיים דובים׳ התפתח דיון קשה שעסק בעיקר בהתעללות ואכזריות מול ילדים, ולא ממש הצלחנו להתפעל מהספר״.

 

וספר שפחות אהבו אצלכם?

פייג: ״כשקראנו את ׳מלכת היופי של ירושלים׳ של שרית ישי-לוי הקבוצה נחלקה לשניים והיה כל כך הרבה מתח באוויר, אנשים לקחו את זה קשה ובאופן אישי. היו ששנאו את הספר וכאלה שאהבו אותו, והרגישו שממש פוגעים בהם, וזה יצר ויכוח שיצא מפרופורציות. לפני הפגישה הבאה עשיתי שיעורי בית ויצרתי לעצמי כללים״.

 

אהרון: ״אצלנו סביר שמי שלא אהב או לא קרא ספר פשוט לא יבוא למפגש. ל״חשבון רדום״ של נתן שחם, למשל, לא התחברו, והחלפנו אותו עוד בשלב הקריאה״.

 

פורן: ״אצלנו ממש לא סבלו את ׳זבובים׳ של אהרון מגד. אוי ואבוי. רק להגיד את השם עושה לי חלחלה. איזה ספר נורא! היתה לו התחלה מבטיחה והמשך גרוע, ומתוך הצורך של להגיע מוכנה למפגש נאלצתי לסיים אותו עד הסוף. לדראון עולם נזכור את זה לאחת המשתתפות שהמליצה לנו עליו בחום״.

 

פייג: ״אבל גם לקטול ספר ביחד זה מהנה״.

 

ליצירת קשר:

׳מועדון קוראות ניו יורק׳ בפייסבוק

׳מועדון קוראות ריברדייל׳ בפייסבוק

iris_aharon@yahoo.com

׳מועדון קוראות ריברדייל׳ בפייסבוק

iris_aharon@yahoo.com