אלוהים על ספת הטיפולים

מייק בורשטיין מעלה בלוס אנג'לס עיבוד למחזה המצליח של ענת גוב ז"ל, 'אוי אלוהים'. מומלץ למי שמאמין וגם למי שלא

השחקן מייק בורשטיין הספיק במהלך הקריירה המפוארת שלו לגלם כל דמות יהודית אפשרית, מקוני למל וטוביה החולב ועד אל ג’ולסון. עכשיו הוא מגלם את הדמות האולטימטיבית, זאת שמעל כולם. כן, ניחשתם נכון, אלוהים.

 

בורשטיין שכב במיטה חולה כשהבחין במודעה של התיאטרון היהודי בלוס אנג'לס שחיפש שחקן ראשי להצגה: ‘אוי אלוהים’, אותה כתבה ענת גוב. גוב כתבה את ההצגה כשהיתה כבר חולת סרטן וידעה כי ימיה ספורים. במרכז הסיפור בחרה אשתו של גידי לשים את אלוהים על ספת הטיפולים. המחזה מתחיל עם שיחת טלפון המתקבלת יום אחד במשרדה של אלה, פסיכולוגית כבת 40 ואם חד הורית לילד אוטיסט. בצד השני של הקו מטופל חדש ונואש המתעקש שהוא חייב לראות אותה ומיד. המטופל מוכן למסור לה רק את האות הראשונה של שמו, והיא מסיקה שהוא בכיר בכוחות הביטחון. כשהוא מגיע, הוא מציג את עצמו כאלוהים. מסתבר שאלוהים בדיכאון עמוק והוא רוצה לשים קץ למפעל חייו. לאלה יש שעה אחת לשנות את דעתו ולהציל את העולם.

 

גוב עוד הספיקה לראות את ההצגה שלה הופכת להצלחה אדירה בארץ ובעולם, לפני שהלכה לעולמה בדצמבר 2012. אלוהים שלה הוא ציני, בכיין ומדוכא כהוגן. הוא יושב אומלל על הכורסא בחדר הטיפולים של הפסיכולוגית ומתלונן על כך שאין לו יותר כוח והוא בדיכאון כבר למעלה מ-2,000 שנה. כשהוא נשאל איך הרגיש כאשר ברא את האדם, הוא משיב: "לא יודע, לא הייתי מרוכז כנראה, נראה לך שאם הייתי מרוכז הייתי עושה את השטות הזאת?". בני האדם מצליחים להכעיס ולבלבל אותו כהוגן. "כל אחד אומר עלי משהו אחר עד שאפילו אני כבר לא יודע מי אני ואיכשהו בסוף זה תמיד נגמר במלחמה, קטנה או גדולה....על קידוש שמי כמובן".

 

 

אלוהים של גוב הוא גם די אנוכי ומלא ברחמים עצמיים בעיקר. המחזה מצליח לעורר מחשבה על האופן בו אנו נושאים ונותנים עם אלוהים ומעודד דיון בעניין האלוהי.

 

כשהתיאטרון היהודי West Coast Jewish Theater קיבל את הטלפון מבורשטיין, הם מיד קפצו על המציאה וחטפו אותו לתפקיד המדובר.

 

בעוד הוא שקוע עמוק בחזרות, מצא בורשטיין זמן לקפוץ לערב הגאלה של ה- IAC שם הופיע גידי גוב עם חברי כוורת, גזוז ודודה וסיפר לו על כך שהוא עומד לככב בהצגה אותה כתבה אשתו. "הוא לא ידע דבר מכך”, מספר בורשטיין "בדומה לגידי, גם אני איבדתי את אשתי לסרטן. היה לה סרטן שחלות והיא נלחמה בו באומץ עד שנפטרה".

 

ההצגה מעוררת הרבה שאלות. בין השאר, היא גורמת לך לחשוב, מה היית שואל את אלוהים אם הוא היה דופק אצלך בדלת. מה אתה היית שואל אותו?

“הייתי שואל למה הוא נתן לאשתי הראשונה למות. היא היתה גם צעירה כמו ענת כשנפטרה מסרטן. למה הוא נתן לה לסבול? למה הוא בכלל נותן לאנשים לסבול? וכמובן, את שאלת השאלות: למה נתן לשואה להתרחש? הרי אנו העם הנבחר, אז למה הוא לא היה שם בשבילנו?".

 

ספר לי על דמותה של הפסיכולוגית.

"זוהי מעין דמותה של ענת בעצם. המחזה כולו הוא סוג של אוטוביוגרפיה, הוא מבטא קטע פילוסופי שלה. ענת, כפסיכולוגית, אישה ישראלית מודרנית, חילונית, שאומרת שהיא לא מאמינה. אבל גם מי שלא מאמין חייב לדעת שיש משהו מעבר לעולם הזה, כי אי אפשר לעבור את החיים מבלי להאמין במשהו. כל אדם, גם לא מאמין, פונה לאלוהים לעזור לו כשהוא במצוקה".

 

 

לפסיכלוגית בהצגה יש בן אוטיסט בן 17 המנגן בצ'לו. למרבה ההפתעה, הצליח הבימאי למצוא צעיר בן 20, אוטיסט אף הוא וצ'לן בחסד. "חיפשנו צ'לן נוסף שיחליף אותו במקרה חירום ומצאנו צ'לן בן 16 שמאוד רצה להשתתף במחזה. יום אחד הוא הגיע לחזרות והודיע לנו שאביו לא מרשה לו להופיע. התקשרנו לאבא והסתבר שהוא כומר. הוא קרא את המחזה ואמר שהוא לא מוכן שבנו יופיע במחזה שמציג את אלוהים כבן תמותה. 'אלוהים שאני מטיף ומדבר עליו, הוא מעל הכל, הוא אל חזק ולא חלש. אני לא מוכן שבני יעזור להציג אלוהים כזה על הבמה'. לא הצלחנו לשכנע אותו, אבל הוא כן אמר שיגיע לצפות במחזה”, צוחק בורשטיין.¿

 

אלה הפסיכולוגית עורכת ניתוח אופי לאלוהים (קטע מההצגה)

 

אתה יודע מה? אתה באמת זקוק לעזרה. אני חושבת שיש לך בעיה רצינית של אלימות. התרגלת לפתור כל דבר ביד חזקה ובזרוע נטוייה. זה כמו גבר מכה. אתה כל הזמן מאיים, מתעצבן, כועס, חוטף התקף זעם, מעניש נורא ואז אחר כך מתחרט נורא. זה בדיוק דפוס של גבר מכה. אתה מסוכן לציבור אדוני! וזה חוזר על עצמו עם כל מי שאתה אוהב. ובמיוחד עם מי שאתה הכי אוהב. את היהודים אתה הכי אוהב נכון? "העם הנבחר" איזה כיף לנו, איזה רומנטי לנו? 400 שנות עבדות, 40 שנה במדבר, תקופה קצרצרה של אושר עד שאתה שוב מתעצבן ושולח אותנו ל-2000 שנות גלות במקומות נורא נחמדים שפינקו אותנו בפוגרומים, אינקוויזיציות וטרבלינקות. זאת אהבה! זאת ברית! נכון? אנחנו חותכים לבנים שלנו חתיכה מהזין בשבילך ומה אנחנו מקבלים בתמורה? – את כל הזין!! 

 

מה מה תעשה לי? תהפוך אותי לנציב מלח? מה? תמטיר עלי אש וגופרית? לא מפחדת. אתה מבין? לא מפחדת ממך. מצידי תהרוג אותי הרגע. אני מצפצפת על כל החיים האלה, קדימה תהרוס, תנתץ, תחריב! 

 

תשמיד כבר את הפח זבל הזה שבראת! לא מפחדת!!! 

 

יפה, אתה מצליח לאפק את הכעס שלך......זאת התקדמות. 

 

קודם הזכרת את היומולדת 34 שלי. תיכננתי להרוג את הילד שלי ולהתאבד. אבל לא עשיתי את זה. דיברתי איתך, אמרתי לך דברים איומים. קראתי לך היטלר, סדיסט, פסיכופט, מפלצת. אני מצטערת. חיפשתי את מי להאשים ואתה היחידי שהיה שם. אבל פתאום הרגשתי שאכפת לך, אל תענה. זה בכלל לא משנה אם זה נכון, אם באמת היית או לא היית. מאותו הרגע התייחסתי לילד הזה כמו אל מתנה. למרות שהוא לא מדבר ולעולם אני לא אשמע אותו אומר "אמא" או כל מילה אחרת, הוא נותן לי דברים שאני לא יודעת אם הייתי מקבלת מילד רגיל. אתה מבין? כשהוא מנגן לי או מחבק אותי.....זה שווה לי יותר מאלף מילים. אתה יודע, פתאום אני חושבת על זה שבעצם אף פעם , בכל אלפי השנים שאתה קיים, אף פעם לא........חיבקו אותך. חיבוק! קום רגע, קום! קום כבר.....חיבוק, אתה מרשה לי? תירגע. תעצום את העיניים”. 

  

 

ההצגה ‘אוי אלוהים’ תוצג בין

ה-18 באפריל ל-7ביוני

ב- West Coast Jewish Theater

Pico Playhouse

לכרטיסים: 323-821-2449

Wcjt.tix.com