בנק ישראל השקיע בשנה החולפת חלק גדול-יחסית מכספי יתרות מטבע החוץ באירו והפסיד כתוצאה מכך קרוב ל- 2 מיליארד שקל. נתון זה מתברר מניתוח הדו"חות הכספיים של הבנק לשנת 2000, שפורסמו אתמול (ד').
בשנת 2000 גדלו יתרות המט"ח שמנהל בנק ישראל בכאחוז אחד והסתכמו בממוצע שנתי בכ- 22.2 מיליארד דולר. כמעט כל כספי היתרות מושקעים בניירות ערך סחירים, מרביתם נקובים בדולרים והיתרה באירו.
בשנת 2000 התחזק השקל לעומת רוב המטבעות החשובים בעולם וכתוצאה מכך נגרמו לבנק ישראל הפסדים מהפרשי שערים.
ההפסדים לא היו אחידים בכל המטבעות. לעומת הדולר התחזק השקל בשנה שעברה ב- 2.8%. ביחס לאירו, לעומת זאת, התחזק השקל ב- 11%.
סוד כמוס
השאלה הגדולה היא איזה חלק של היתרות השקיע בנק ישראל במטבע האירופי. הרכב יתרות המט"ח נחשב לאחד הסודות הכמוסים ביותר של בנק ישראל. במשך שנים מסרב הבנק בעקשנות לחשוף את הרכב היתרות, בטענה שגם בנקים מרכזיים אחרים בעולם נוקטים במדיניות סודית דומה.
כל מה שבנק ישראל מוכן לומר בנושא זה הוא כי "ההרכב המטבעי של יתרות המט"ח תואם את ההרכב המטבעי של הייבוא ושל פירעון החובות של המשק".
תשובה חלקית לשאלה כמה כסף השקיע בנק ישראל באירו צריך אם כן לחפש בנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
עיון בנתוני הלמ"ס מגלה כי הייבוא מארצות האיחוד האירופי הסתכם בשנה שעברה בכ- 32% מכלל הייבוא. סביר להניח כי החלק מהיתרות שהושקע באירו היה קטן יותר, ככל הנראה בסביבות ה- 20%.
את התשובה לשאלה המעניינת יותר, כמה כסף הפסיד בנק ישראל על השקעתו באירו, צריך כבר לחפש באותיות הקטנות של דברי ההסבר לדו"חות הכספיים. שם, בתחתית עמוד 29 נמצאת, אולי, התשובה: "היחלשות של מספר מטבעות, בעיקר האירו, מול הדולר הביאה להפרשי שערים שליליים של 0.5 מיליארד דולר".
חצי מיליארד דולר שווים בערך שני מיליארד שקל. מי שמתעקש על מספר מדויק יכול למצוא אותו בעמוד 30 של הדו"חות: 1.845 מיליארד שקל.
בשלב זה, חייבים לומר, מדובר בהפסדים על הנייר בלבד. התאוששות האירו בעולם עשויה לשנות השנה את הנתונים ואולי, מי יודע, אפילו להעביר את בנק ישראל מהפסד לרווח.