אנדריאה טריאנה - "Gold"
האלבום החדש, "Giants", לוקח פחות מהאלקטרוניקה ויותר מהסול והגוספל המסורתיים (בדומה להשפעות של אדל באלבום האחרון). הקול הנהדר של טריאנה הוא עדיין הכלי הכי חשוב פה, ואם בא לכם קצת סול מודל שנות האלפיים, לא תמצאו אלבום חדש יותר מתאים מזה. האזינו לכולו באתר של הניו יורק טיימס.

לפני כמה שנים הגיח פתאום מתהום הנשייה ביל פיי, מוזיקאי אנגלי שהוציא בתחילת הסבנטיז שני אלבומי "פרוגרסיב פולק" נפלאים ומאז נעלם ונשכח. ג'ף טווידי, הסולן של Wilco, היה זה ששלף אותו מהאפילה והכניס אותו שוב לאולפן בשנות השבעים לחייו. התוצאה הייתה "Life is people", אלבום ממוטט ביופיו מ-2012, שזכה לשבחי הביקורת ובצדק גמור.

עכשיו פיי חוזר עם חלק ב' של פרק ב' בקריירה שלו, אלבום חדש בשם "Who is the sender", והוא יפה ועדין ומלנכולי ומלא תקווה לא פחות מקודמו. NPR מפנקים עם סטרים לכל האלבום החדש.
Speedy Ortiz נשמע לי תמיד כמו שם של דמות מצוירת, מין ספידי גונזלס חמוד ותזזיתי. לא טעיתי לגמרי - מסתבר שהלהקה שנקראת ספידי אורטיז לקחה את שמה מדמות קומיקס (של בנאדם, לא של עכבר מקסיקני). ספידי אורטיז היא להקת אינדי רוק על גבול הגאראז' רוק, שנשמעת קצת כאילו היא גדלה בבית השכן לפייבמנט ודיינוזאור ג'וניור.
האלבום החדש שלה, "Foil Deer", ישמח את כל מי שמתגעגע לגיטרות של אינדי מהניינטיז, והלהקה נותנת את כולו להאזנה חינמית בסאונדקלאוד. לא אופתע אם השורה הנפלאה מ-"Raising the stakes", הסינגל מתוך האלבום, תתחיל להופיע על חולצות של מעריצות הלהקה: "I'm not bossy, I'm the boss", שרה סיידי דופווי, סולנית הלהקה.