מה הפיצוי לתלמיד שנפצע מחזיז לחג הקורבן?

במהלך "חגיגות" בתיכון בכפר ירכא נקטעו אצבעות ידו של תלמיד י"ב. בית המשפט קבע שמשרד החינוך והמועצה ישלמו לו כ-450 אלף שקל

עו"ד יורם שר פורסם: 27.04.15, 22:34

אצבעות ידו השמאלית של תלמיד כיתה י"ב בבית הספר מקיף אחוה בכפר ירכא נקטעו מפגיעת חזיז שנזרק לעברו בסמוך לחג הקורבן של שנת 2005. בעקבות תביעה שהגיש קבע בית משפט השלום בפתח תקווה שבית הספר, משרד החינוך והמועצה המקומית אחראים ברשלנות לנזקיו, והם יפצו אותו בכ-450 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התובע, כיום בן 27, הגיש את התביעה בנובמבר 2013. הוא טען שחרף הצפי להתפרעות חזיזים לקראת חג הקורבן, ואף שמספר שבועות קודם לאירוע התרחשה התפרעות דומה, לא ננקטו כל פעולות פיקוח, אזהרה או שמירה על התלמידים. לתמיכה בגרסתו העיד התובע שני חברים מהלימודים, ששהו עמו בעת שנפגע.

 

משרד החינוך טען שאינו אחראי לתאונה. לגרסתו, התובע הביא את החזיז מביתו, אחז בו ונפגע לאחר שהתפוצץ בידו. מעבר לזה טען המשרד שהוא אחראי לפיקוח ברמה הפדגוגית בלבד, ומי שהיה אמון על בטחון התלמידים הן המועצה המקומית ובית הספר. המועצה המקומית גם היא התנערה מאחריות. לטענתה, היא אחראית על המקרקעין עצמם ולא על הבטיחות במקום.

 

באשר לבית הספר, ביולי 2014 הצדדים הגיעו להסכם פשרה שפרטיו לא ידועים, כך ששופטת השלום עדנה יוסף-קוזין דנה בשאלת האחריות של המדינה ושל המועצה המקומית בלבד. היא דחתה את הגרסה שלפיה התובע הביא את החזיז – שנסמכה על עדויות שמיעה – והעדיפה את גרסת התובע וחבריו.

 

השופטת הבהירה למשרד החינוך כי אחריותו אינה נגמרת בפיקוח פדגוגי ושהוא מחויב לפקח גם על הבטיחות בבית הספר, בפרט כשהשלכת חזיזים הייתה תופעה מוכרת ושכיחה ולא מדובר באירוע חד-פעמי שלא ניתן היה לצפות מראש.

 

בניגוד לטענת אחד העדים מטעם הנתבעים, שסבר כי לא היה מה לעשות כדי למנוע את המקרה, הבהירה השופטת: "לא ניתן לקבל את גישתו... אין מקום לקבל את העמדה שלפיה 'אין מה לעשות' או 'אלימות זה אלימות', גישה העומדת בניגוד גמור להוראות ורוח חוזר המנכ"ל".

 

לפי השופטת, היה על הנתבעים כולם להיערך מראש ולפעול למיגור הסכנה הצפויה מהשלכת חזיזים. פעילות שלא נעשתה. היא הדגישה שהמועצה לא הייתה רשאית להתנער מאחריות, שכן חוזר המנכ"ל מחייב גם אותה לגבש וליישם תוכנית לסילוק מפגעים בשיתוף פעולה עם הנהלת המוסד החינוכי. מאחר שהמועצה לא עשתה דבר וחצי דבר בנושא – גם היא התרשלה.

 

השופטת החליטה להטיל מחצית מהאשמה על משרד החינוך והמועצה המקומית, כאשר אחריות משרד החינוך גדולה יותר לנוכח היקף סמכויותיו וכוח השפעתו – כך שיישא ב-30% מהאחריות וב-20% תישא הרשות המקומית.

 

בסופו של דבר נפסק לתובע פיצוי של 450,361 שקל בגין הפסדי שכר, זכויות סוציאליות, עזרת צד שלישי, הוצאות וכאב וסבל. משרד החינוך והמועצה ישלמו את הפיצוי בהתאם לחלוקת האחריות כאמור, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 106,285 שקל והוצאות משפט.