שירה: "חולם על חבצלות לבנות"

"על עלה של זית/ על שדיה עטויי-עלים עם ערב/ חולם על ציפורים, כך אמר לי/ על פרחי לימון/ לא דיבר על חלומו/ אמר שהוא מבין דברים". שירה מאת מחמוד דרוויש

חייל חולם על חבצלות לבנות

חוֹלֵם עַל חֲבַצָּלוֹת לְבָנוֹת,

עַל עָלֶה שֶׁל זַיִת,

עַל שָׁדֶיהָ עֲטוּיֵי־עָלִים עִם עֶרֶב,

חוֹלֵם עַל צִפֳּרִים, כָּךְ אָמַר לִי,

עַל פִּרְחֵי־לִימוֹן,

לֹא דִּבֵּר עַל חֲלוֹמוֹ,

אָמַר שֶׁהוּא מֵבִין דְּבָרִים

רַק מִבַּעַד לְרֵיחַ וּתְחוּשָׁה,

הוּא מֵבִין שֶׁמּוֹלֶדֶת

הִיא קָפֶה שֶׁל אִמָּא

וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה בָּעֶרֶב בְּשָׁלוֹם.

 

וּמָה עִם אַדְמַת מוֹלֶדֶת, שָׁאַלְתִּי,

אֵינֶנִּי מַכִּיר, אָמַר,

אֵינֶנִּי חָשׁ שֶׁהִיא עוֹר־גּוּפִי וּפְעִימוֹת־לִבִּי

כְּמַאֲמַר הַשִּׁירִים,

לְפֶתַע הֵבַנְתִּי שֶׁמּוֹלֶדֶת

הִיא סְתָם חֲנוּת, רְחוֹב אוֹ עִתּוֹנִים.

וְאַתָּה אוֹהֵב אוֹתָהּ?

אֲנִי אוֹהֵב טִיּוּל קָצָר,

כּוֹס יַיִן אוֹ הַרְפַּתְקָה.

— וְאַתָּה מוּכָן לָמוּת לְמַעֲנָהּ?

— מַמָּשׁ לֹא!

לְאַדְמַת מוֹלֶדֶת קוֹשְׁרִים אוֹתִי רַק

נְאוּם וּמַאֲמָר חוֹצֵב־לֶהָבוֹת,

לִמְּדוּ אוֹתִי לֶאֱהֹב אוֹתָהּ

אַךְ לֹא חַשְׁתִּי שֶׁלִּבָּהּ הוּא לִבִּי,

גַּם לֹא הֵרַחְתִּי עֵשֶׂב, שָׁרָשִׁים וַעֲנָפִים.

— וְאֵיךְ הָיְתָה אַהֲבָתָהּ?

צוֹרֶבֶת כְּשֶׁמֶשׁ, כְּגַעְגּוּעִים?

— דַּרְכִּי לָאַהֲבָה הִיא רוֹבֶה,

שִׁיבַת חַגִּים מֵחֳרָבוֹת קְדוּמוֹת

וּשְׁתִיקַת פֶּסֶל קָדוּם

נֶעְדַּר זְמַן וְזֶהוּת.

 

הוּא סִפֵּר לִי עַל רֶגַע הַפְּרֵדָה,

אֵיךְ בָּכְתָה אִמּוֹ

כְּשֶׁהוֹבִילוּ אוֹתוֹ בְּדוּמִיָּה

הַרְחֵק אֶל הַחֲזִית,

קוֹלָהּ הַשָּׁבוּר

חָרַת תַּחַת עוֹרוֹ תִּקְוָה חֲדָשָׁה:

מִי יִתֵּן וְתִשָּׁמַע הֶמְיַת יוֹנִים בְּמִשְׂרַד הַמִּלְחָמָה

מִי יִתֵּן וְתִשָּׁמַע הֶמְיַת יוֹנִים!

 

הִדְלִיק סִיגָרִיָּה,

נִסָּה לַחֲמֹק מִשְּׁלוּלִית שֶׁל דָּם:

חָלַמְתִּי עַל חֲבַצָּלוֹת לְבָנוֹת,

עַל עָלֶה שֶׁל זַיִת,

עַל צִפּוֹר חוֹבֶקֶת שַׁחַר,

עַל עֲנַף לִימוֹן,

— וּמָה רָאִיתָ?

— רָאִיתִי מַה שֶּׁעוֹלַלְתִּי,

פֶּטֶל אָדֹם

שֶׁפּוֹצַצְתִּי בַּחוֹלוֹת, בְּגוּפוֹת.

— וְכַמָּה אֲנָשִׁים הָרַגְתָּ?

— קָשֶׁה לִמְנוֹתָם,

אוּלָם זָכִיתִי בְּצִיּוּן לְשֶׁבַח.

בִּקַּשְׁתִּי, מִתְיַסֵּר,

שֶׁיְּתָאֵר לִי הָרוּג אֶחָד.

 

שִׁפֵּר יְשִׁיבָתוֹ, הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּעִתּוֹן מְקֻפָּל

וּכְמוֹ דִּקְלֵם שִׁיר:

כְּאֹהֶל צָנַח עַל חַלּוּקֵי אֲבָנִים,

חָבַק כּוֹכָבִים מְנֻפָּצִים,

עַל מִצְחוֹ הָרָחָב הִצְטַיֵּר כֶּתֶר שֶׁל דָּם,

לֹא רָאִיתִי עִטּוּרִים עַל חָזֵהוּ,

הוּא לֹא הֵיטִיב לְהִלָּחֵם,

אִכָּר הָיָה, פּוֹעֵל אוֹ רוֹכֵל נוֹדֵד,

כְּאֹהֶל צָנַח עַל חַלּוּקֵי אֲבָנִים וָמֵת,

זְרוֹעוֹתָיו פְּרוּשׂוֹת

כִּשְׁנֵי פַּלְגֵי־נַחַל חֲרֵבִים.

כְּשֶׁפִּשְׁפַּשְׁתִּי בְּכִיסָיו

לְחַפֵּשׂ אֶת שְׁמוֹ, מָצָאתִי שְׁתֵּי תְּמוּנוֹת:

אַחַת — שֶׁל אִשְׁתּוֹ,

שְׁנִיָּה — שֶׁל בִּתּוֹ.

 

הִתְעַצַּבְתָּ? שָׁאַלְתִּי.

מַחְמוּד, יְדִידִי, שִׁסְּעַנִי,

עֶצֶב הוּא צִפּוֹר לְבָנָה

שֶׁאֵינָהּ מִתְקָרֶבֶת לִשְׂדוֹת קֶטֶל, חַיָּלִים

עֲצוּבִים הֵם פּוֹשְׁעִים,

מְכוֹנַת מִלְחָמָה הָיִיתִי, יוֹרֶקֶת מָוֶת וְאֵשׁ,

הוֹפֶכֶת רִיק לְצִפּוֹר שְׁחֹרָה.

 

סִפֵּר עַל אַהֲבָה רִאשׁוֹנָה,

עַל רְחוֹבוֹת רְחוֹקִים,

עַל תְּגוּבוֹת שֶׁל אַחַר מִלְחָמָה,

עַל גְּבוּרַת רַדְיוֹ וְעִתּוֹן,

וּכְשֶׁהִסְתִּיר שִׁעוּל בְּמִטְפַּחְתּוֹ,

תָּהִיתִי אִם עוֹד נִפָּגֵשׁ,

בְּעִיר רְחוֹקָה, אָמַר.

כְּשֶׁמָּזַגְתִּי כּוֹס רְבִיעִית, שָׁאַלְתִּי:

אַתָּה אָמְנָם הוֹלֵךְ אַךְ מָה עִם הַמּוֹלֶדֶת?

הַנַּח לִי, אָמַר,

אֲנִי חוֹלֵם עַל חֲבַצָּלוֹת לְבָנוֹת,

עַל רְחוֹב שֶׁל שִׁיר וּבַיִת שֶׁל אוֹר,

אֲנִי רוֹצֶה לֵב טוֹב, לֹא קְלִיעַ רוֹבֶה,

אֲנִי רוֹצֶה יוֹם שֶׁמֶשׁ, לֹא רֶגַע נִצָּחוֹן

מְטֹרָף וְקַנַּאי,

אֲנִי רוֹצֶה יֶלֶד מְחַיֵּךְ, צוֹחֵק לְאוֹר יוֹם,

לֹא בֹּרֶג בִּמְכוֹנַת מִלְחָמָה,

נוֹלַדְתִּי לִחְיוֹת זְרִיחַת שֶׁמֶשׁ,

לֹא אֶת שְׁקִיעָתָהּ.

 

נִפְרַד מִמֶּנִּי לְחַפֵּשׂ חֲבַצָּלוֹת לְבָנוֹת

וְצִפּוֹר שֶׁמְּקַדֶּמֶת פְּנֵי שַׁחַר

עַל עָנָף שֶׁל זַיִת,

הוּא מֵבִין דְּבָרִים

רַק מִבַּעַד לְרֵיחַ וּתְחוּשָׁה,

הוּא מֵבִין שֶׁמּוֹלֶדֶת

הִיא קָפֶה שֶׁל אִמָּא

וְלָשׁוּב הַבַּיְתָה בָּעֶרֶב בְּשָׁלוֹם.

 

דרכון

לֹא הִכִּירוּ אוֹתִי בַּצְּלָלִים

שֶׁמּוֹצְצִים אֶת צִבְעִי בַּדַּרְכּוֹן,

פִּצְעִי הָיָה לָהֶם כְּמוֹ תַּעֲרוּכָה

לְתַיָּר אַסְּפַן תְּמוּנוֹת,

לֹא הִכִּירוּ אוֹתִי, אֲבוֹי, אַל תַּעַזְבִי אֶת

כַּף יָדִי לְלֹא שֶׁמֶשׁ,

הָעֵץ מַכִּיר אוֹתִי,

כָּל הִמְנוֹנֵי הַגֶּשֶׁם מַכִּירִים אוֹתִי,

אַל תַּעַזְבִינִי חִוֵּר כְּמוֹ יָרֵחַ!

 

כָּל הַצִּפֳּרִים שֶׁרָדְפוּ אַחַר

כַּף יָדִי עַל דֶּלֶת שְׂדֵה תְּעוּפָה רָחוֹק,

כָּל שְׂדוֹת הַחִטָּה,

כָּל בָּתֵּי הַכֶּלֶא,

כָּל הַקְּבָרִים הַלְּבָנִים,

כָּל הַגְּבוּלוֹת,

כָּל הַמִּטְפָּחוֹת שֶׁהִתְנוֹפְפוּ,

כָּל הָעֵינַיִם

הָיוּ עִמָּדִי אֲבָל הֵם

הִשְׁמִיטוּ אוֹתָם מִן הַדַּרְכּוֹן.

 

עָרֹם בְּלִי שֵׁם, בְּלִי זֶהוּת,

בֶּעָפָר שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּמוֹ יָדַי,

אִיּוֹב זָעַק הַיּוֹם מְלוֹא הַשָּׁמַיִם:

אַל תַּצִּיגוּנִי פַּעַם נוֹסֶפֶת כְּלֶקַח וּמוּסָר!

רַבּוֹתַי, רַבּוֹתַי הַנְּבִיאִים,

אַל תִּשְׁאֲלוּ עֵצִים לִשְׁמוֹתֵיהֶם,

אַל תִּשְׁאֲלוּ נְחָלִים עַל יוֹלְדוֹתֵיהֶם,

מִמִּצְחִי בּוֹקַעַת חֶרֶב־אוֹר

וּמִכַּפּוֹתַי נוֹבְעִים מֵי־נָהָר,

לִבְבוֹת הָאֲנָשִׁים — זֶהוּתִי,

אָנָּא הַפְקִיעוּ מִמֶּנִּי אֶת דַּרְכּוֹנִי!

 

שירים אלו לקוחים מתוך "חמישים שנות שירה" - תרגום שירי מחמוד דרוויש לעברית מאת ראובן שניר, בהוצאת קשב לשירה. ערב לכבוד הספר יתקיים בבית ביאליק ב-14 במאי, בשעה 20:00. כניסה: 40 ש"ח. מבין המשתתפים: ישראל בר-כוכב, רוני סומק, רחל חלפי, אלטייב ע'נאים ורפי וייכרט.