שירה: "רעש סער וגלים גבוהים"

"אנשים מארצם נמלטים/ מרעב מעוני וממלחמה/ בתאים תחתיים/ של מחלקת העניים/ מקיאים את נשמתם/ בגובה הגלים". שירה מאת אריה רוקח

זיכרון מאונייה טרופה

מַיִם אֲפָפוּנִי מֵעָלַי וּמִתַּחְתַּי

סָבְבוּ וַאֲנִי אִתָּם

כּוֹחַ טָמִיר גְּרָרַנִי

לְמַטָּה לְמַטָּה.

וַאֲנִי יֶלֶד חֲסַר אוֹנִים

שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל

וּלְהַבְדִּיל בֵּין יָם לְיָם

וְהָאֳנִיָּה הַטְּרוּפָה הַשְּׂרוּפָה

אַלְטָלֶנָה

מִבַּעַד לַמַּיִם נִרְאֵית

רְחוֹקָה מִתָּמִיד

כִּמְעַט לַשְּׁאוֹל יָרַדְתִּי

וְאֶת חַיַּי עָזַבְתִּי

אִלְמָלֵא יָד בְּרוּכָה מוֹשֶׁכֶת

יָד שֶׁל אַלְמוֹנִי.

 

מהגרים

רַעַשׁ סַעַר וְגַלִּים גְּבוֹהִים

אֲנָשִׁים מֵאַרְצָם נִמְלָטִים

מֵרָעָב מֵעֹנִי וּמִמִּלְחָמָה

בְּתָאִים תַּחְתִּיִּים

שֶׁל מַחְלֶקֶת הָעֲנִיִּים.

מְקִיאִים אֶת נִשְׁמָתָם,

בְּגֹבַהּ הַגַּלִּים.

וְיֵשׁ גַּם שֶׁבְּשִׂמְחָה שָׁרִים

שָׁם לְמַטָּה בַּתָּאִים

שִׂמְחַת עֲנִיִּים.

 

חֲרֵדִים לְגוֹרָלָם מֵעֵבֶר לַיָּם

מִילְיוֹנֵי מְהַגְּרִים

מֵאַרְצוֹ שֶׁל פַּטְרִיק הַקָּדוֹשׁ

לְחַיִּים חֲדָשִׁים.

 

הארץ הקדושה

הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה אֶרֶץ הַנְּבִיאִים

הָפְכָה לִקְדֵשָׁה לְאֶרֶץ הָאֶתְנַנִּים.

 

*

אָנוּ חַיִּים מֵעֵבֶר לִזְמַנֵּנוּ.

חַיֵּי אָדָם נִקְצְבוּ (בַּשָּׁמַיִם?)

וְאָנוּ הֵפַרְנוּ.

בְּעָווֹן זֶה – הַזִּקְנָה.

 

נִתְפָּרְאוּ עֲצַבַּי, נִדְרְכוּ עֵינַי

לְמַרְאֵה פֶּתַע שֶׁל עוֹף דּוֹרֵס

שֶׁלִּקְרֹא בִּשְׁמוֹ לֹא יָדַעְתִּי

הַאִם חִיוָאִי אוֹ דַּיָּה?

וְהוּא מְעוֹפֵף סָב וְסָב

בְּטֶרְמִיקָה חוֹלֶפֶת

עֵינָיו סוֹרְקוֹת

חוֹלְפוֹת וּמְחַפְּשׂוֹת

טֶרֶף-נַבְרָן חוֹלֵף.

 

הַכְּנָפַיִם פְּרוּשׂוֹת רָחָב

הָרֹאשׁ לַקַּרְקַע מְכֻוָּן

וְהִנֵּה הוּא צוֹלֵל – וּמִיָּד עוֹלֶה

וּבִטְרָפָיו וּבִטְפָרָיו, בִּישׁ מַזָּל, נַבְרָן מְפַרְפֵּר. מְקֻבָּל

 

כָּךְ הַטֶּבַע, אֵין רַחֲמִים

מִמּוֹת הַנַּבְרָן – יִחְיוּ הַגּוֹזָלִים

וְיִגְדְּלוּ לִטְרֹף עוֹד נַבְרָנִים.

 

שירים אלו לקוחים מתוך הספר "ורשה שעל שפת הים התיכון" שראה אור לאחרונה בהוצאת "עיתון 77".