באיזו זכות?

מה הסיכוי של ילד ממשפחה ענייה בפריפריה או קשיש שבקושי מדבר עברית לקבל קצבאות נכות מהביטוח הלאומי? הוריהם של שרה וכמיליה, אחת חרדית והשנייה ערבייה, 
קיבלו את המגיע להם 
רק אחרי שפנו 
ללבנת פורן. ילדות בנות גילן באותו מצב בריאותי, ממשפחות עשירות יותר, דווקא הסתדרו. האם בביטוח הלאומי מקפחים אוכלוסיות ממעמד נמוך, או שזו הביורוקרטיה שדופקת את החלשים?

רון ועדן, בנות 13, נולדו עם אותה בעיה רפואית שהפכה את חייהן למורכבים ואת חיי הוריהן לקשים במיוחד. שתיהן נזקקות לאותו סיוע. הדמיון ביניהן רב על השוני, ובכל זאת משפחתה של האחת קיבלה במהירות את כל זכויותיה מהביטוח הלאומי, ואילו משפחתה של השנייה קיבלה פחות. באופן משמעותי. עד שיצאה למלחמה וניצחה בה. לכאורה, ההבדל היחיד בין השתיים הוא אזור המגורים והמצב הכלכלי של שתי המשפחות: שרון מתגוררת בהרצליה, עדן בעכו.

בשבועות האחרונים נתקלנו במקרים רבים שכאלה, של אפליה בין ילדים הזכאים לקצבאות נכות, שנולדו למשפחות "הנכונות", לבין כאלה שנולדו הרחק מן העין — למשפחות חרדיות, ערביות או כאלה מאשכול סוציו־אקונומי נמוך בפריפריה. לא ניתן לקבוע כי מדובר באפליה מכוונת, הנובעת מגזענות. ביורוקרטיה, מטבעה, היא אחד האויבים המרים ביותר של השכבות החלשות. וכשמדובר בביורוקרטיה הישראלית, עם התרבות הארגונית שמתגמלת תחמנים ועושה את המוות לחסרי המודעות או היכולת, המצב חמור שבעתיים.

חמש שנים של טרטור

הכשל מתחיל בנגישות. סיכויים של ילדים נכים מהכפרים במגזר הערבי, מהמגזר החרדי או כאלה שאין להוריהם כסף לשלם לעורך דין שמתמחה בחוקים או לחברה כמו לבנת פורן, נמוכים מלכתחילה מאשר של ילדים שהוריהם מכירים את החוקים או יכולים לשלם לכאלה שילחמו בעבורם. כל ארגון מעוניין לשלם כמה שפחות, ולהשאיר כמה שיותר כסף בקופה. והביורוקרטיה הישראלית, בהכירה את אזרחיה, יוצאת מתוך נקודת הנחה שכולם מנסים לרמות ולכן היא מערימה עליהם קשיים. מול החומה הזאת קשה להתמודד לבד, וכשלמשווה נכנסים גם קשיי שפה או נגישות — גם אם אין כאן גזענות מכוונת, אי־אפשר להתעלם מהאפליה.

כמיליה ח'טיב, בת 10.5 מהכפר רג'ר בגבול הצפון, סובלת מאז הולדתה משיתוק כמעט מלא של יד ימין ופגיעה רגשית. עד גיל שנתיים קיבלה משפחתה עבורה זכאות לקצבה על 100% נכות, ואז חל המפנה. "הזמינו אותנו לוועדה רפואית בביטוח הלאומי, ושם קבעו שהילדה לא זכאית יותר לקצבת נכות כלל", מספר אביה, יאסין. "במשך 5 שנים פנינו שוב ושוב לביטוח לאומי ונעננו בשלילה, למרות שבתיק הרפואי שלה נקבע כי היא זקוקה לסיוע בביצוע חלק מפעולות היום־יום ולתמיכה נפשית".

כל עמידה כזאת מול ועדה, מספר יאסין, לוותה בתחושת השפלה קשה. "נקרע לי הלב על הילדה. היחס שלהם לילדה כל כך קטנה היה משפיל", הוא מספר. "הילדה הרי מדברת ערבית ולא מבינה מה שאומרים לה בעברית, וכשניסיתי לסייע ולתרגם לה מה רוצים ממנה, נציגי הביטוח הלאומי הטיחו בי: 'אתה מלמד את הילדה מה להגיד, מנסה לגרום לה לשחק כמו שצריך'. הלוואי שהילדה שלי הייתה בריאה ולא נזקקת לגרוש מהביטוח הלאומי, שיתביישו. היא לא יכולה להתלבש או להתקלח לבד, לא יכולה להחזיק בשתי הידיים אפילו כריך, והם קוראים לה 'שחקנית שמנסה לרמות את המערכת'. כל מי שרואה אותה מבין שהיא נכה לגמרי ביד אחת".

בניגוד לרבים אחרים, יאסין לא נכנע. שוב ושוב הוא עירער, פנה לעורכי דין ובסופו של דבר הגיע ללבנת פורן. באורח פלא, בתוך חודשים ספורים אושרה לילדה קצבת נכון לשנתיים, וכעבור שנתיים זו הוארכה בעוד שנתיים. "פתאום יש לנו שקט ומכבדים את הנכות של הבת שלנו", אומר יאסין. "אני בטוח שאם לא הייתי ערבי מכפר ערבי נידח בצפון הילדה שלי הייתה מקבלת כבר מזמן את המגיע לה, בלי ההשפלות שעברנו במשך שנים".

במקרה אחר, גם הוא בצפון, פנו לביטוח הלאומי הורים של ילדה בת 6 שסובלת מאיחור משמעותי בהתפתחות, לא מתקשרת עם הסביבה, לא הולכת ולא שולטת על הסוגרים. התגובה האוטומטית הייתה: 50% נכות בלבד. משפחתה, שגילתה כי ילדים אחרים במצבה מקבלים יותר, פנתה לסיוע וכעבור זמן לא רב עודכנה הגמלה למקסימום. "מדוע רק כשמיוצגים על ידי משרד גדול שזו ההתמחות שלו מכירים באחוזי נכות המלאים שמגיעים לילדה שלנו?" תמה אביה של הילדה. "הרי המצב שלה היה זהה לחלוטין כשאנחנו פנינו בעצמנו לביטוח הלאומי".

גם חיר ראדי מהכפר הדרוזי בית־ג'אן סבל מאותה אפליה מובנית. בזמן שערן, חבר ילדות מתל־אביב שעבר תאונת דרכים נלחם לבדו על זכויותיו ומקבל קצבת נכות כבר כמעט 10 שנים, חיר ראדי מצא את עצמו במבוך. בתחילה קבעו לו 100% נכות. כעבור 7 חודשים הפסיקו את הקצבה, ומאז – כבר חמש שנים – הוא מטורטר על ידי הפקידים, למרות שבסופו של דבר נקבעו לו 59% נכות. "עד עכשיו לא קיבלתי את מה שמגיע לי", הוא טוען. "במצב הבריאותי שלי אין סיכוי שאוכל לחזור לעסוק בעבודות בשטח כמו לפני התאונה, ובינתיים אני צריך לשרוד".

גם יסמין, אישה מסכנין, עברה מקרה דומה. "אין לי כוח להתעסק בזה", היא אומרת, "וככה אני בעצם מפסידה".

בעקבות הכשל הזה, ובגלל העובדה שבביטוח הלאומי לא ממהרים לשלם וישראלים רבים לא יכולים לממש את זכויותיהם ולקבל את הקצבה המגיעה להם, נפתחו משרדים כמו זה של לבנת פורן. במצב נורמלי, במדינה אוטופית, אולי לא היה בהם צורך. בישראל – אין ברירה: החברה מממנת את חוות הדעת הרפואיות, וגוזרת עמלה במקרה שאכן מתקבלת קצבה.

על פי הנתונים, נכון לשנת 2013 היו בישראל 2 מיליון ו־682 אלף ילדים בני 0־17. מתוכם, 37,965 קיבלו קצבת ילד נכה מהביטוח הלאומי. כלומר, פחות מחצי אחוז, בזמן ששיעור הילדים הזקוקים לסיוע גבוה משמעותית. "זה כמובן אבסורד", אומרת לבנת פורן. "אף אחד, לא מבוגר ולא ילד, גם כשהוא חולה, אינו רוצה לקבל את תווית הנכה. מצב זה מתעצם כאשר הורה צריך להעיד כי ילדו נכה כדי לקבל סיוע. כל הורה כזה מקווה, מייחל ומתפלל שילדו יבריא. בתוך אלה יש מגזרים ואזורים שבהם לא מדברים על מחלות ונכות, וההורים חיים גם בתחושת בושה. כשמוסיפים לזה את פערי השפה והתקשורת בין ההורים לבין הרופאים היושבים בוועדות, את פערי הידע והפערים הכלכליים, אותן אוכלוסיות תמיד יקופחו במימוש זכויותיהן. אני יודעת שאזרחים רבים מוותרים מראש על הניסיון לקבלת קצבת נכות מהביטוח הלאומי, בשל החשש מפני הביורוקרטיה והצורך במימון חוות דעת רפואיות".

מחכים לנס

פערי השפה עשויים להיפתר חלקית אם תחליט הכנסת לתמוך בהצעת חוק חוק הביטוח הלאומי (תיקון – חובת נוכחות מתורגמן בדיוני ועדה רפואית), שהגישו ממש בימים האחרונים חברי הכנסת דב חנין, איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, יוסף ג'בארין ועבדאללה אבו מערוף (הרשימה המשותפת). כך מקרים כמו של כמיליה לא יוכלו להתרחש.

מאידך, אי־הבנת השפה היא רק בעיה אחת. שרה, למשל, בת 11 מבני־ברק, סובלת מאיחור התפתחותי וזקוקה לעזרה רבה בכל הפעולות שעבורנו הן שגרתיות. במשך חצי שנה נלחמו הוריה בביטוח הלאומי עד שנקבע כי היא זכאית לגמלה בשיעור 50%. הוריה, שחשדו כי מדובר בגמלה קטנה מדי, נעזרו בחברה למימוש זכויות וגילו כי מהתיק הרפואי שלה עולה שהיא זכאית ל־100%. "אני מאמינה שיש כמונו יש עוד הרבה מקרים של אנשים שאין להם מושג מה מגיע להם, וחבל", אומרת אמהּ של שרה. "הכסף הזה צריך להגיע לכל אותם ילדים חולים. זה לא כסף לשופינג בקניון, אלא כסף מציל ומשפר איכות חיים. אם הייתי אמא חילונית במצב כלכלי מצוין, אולי הייתה לי היכולת הכספית ואת הזמן להתעסק בזה ולהבין את התהליך ולקבל את הכסף. בגופים כאלה יודעים מראש שאנשים כמונו, חרדים, מתייאשים בדרך כלל ולא עומדים על זכויותינו".

גם ההורים של רבקה, שסובלת מאפילפסיה ואיחור התפתחותי, סבלו מ"שיטת מצליח". אחרי קצת יותר משנה של קצבה בשיעור 100%, הוחלט לפתע בביטוח הלאומי לשלול לגמרי את זכאותה של רבקה לקצבה, על אף שמצבה הרפואי לא השתנה כלל. למה? כי אפשר. גם במקרה הזה, רק התערבות של מומחים סייעה להוריה לקבל בחזרה את הקצבה המגיעה להם. "הלוואי שלילדה שלנו היה קורה נס והיא הייתה מתעוררת בלי זכר למחלה ולנכות שלה", אומרת אמהּ בכעס. "אנחנו נהיה ההורים הכי מאושרים בעולם. אבל כעת, עד שהנס הזה יקרה, למה אנחנו צריכים להילחם כדי שהבת שלנו תקבל את המגיע לה על פי חוק?".

לא מדובר רק בילדים שסובלים מהאפליה הזאת. מבוגרים רבים אינם יודעים בכלל איך להתחיל, מה לבקש וכיצד למלא את הטפסים, וכך הם לא מקבלים את המגיע להם. "רבים מהדיירים אצלנו הרימו ידיים, כי לא ידעו מה לעשות ובמקרים אחרים משום שנדחו אחרי שלא הגישו את הטפסים כמו שצריך או ביצעו טעויות טכניות", אומרת איריס כהן, מנכ"לית אחוזת בית ברעננה. "לפני שנתיים התחלנו לטפל בזה עבורם והמצב השתפר. מצד אחד זה נפלא שיש גורם פרטי כמו לבנת פורן שמסייע לאותם מסכנים, אבל עצוב שבמדינה שמתיימרת להיות מדינת רווחה חברות כאלה משגשגות רק בגלל הקשיים שמערימים בביטוח הלאומי".

ורדית, בת 40, היא אחת מאותם אלפים שהתייאשו בשלב מסוים מהמלחמות, למרות שהיא עצמה סובלת כמעט מדי יום. "אני אפילו לא מבינה מה הם רוצים ואיך ממלאים את הטפסים המסובכים שלהם", היא אומרת. "מצד שני, כבר שילמתי 6,000 שקל לעורך דין ואין לי יותר, אז אכלתי אותה. הם חזקים והם מנצחים אותנו החלשים והחולים שאין לנו כסף להילחם בהם".

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הטענה לפיה הטיפול בוועדות הרפואיות מפלה בין המגזרים השונים ובין שכבות סוציו־אקונומיות היא שקרית ואף חסרת כל בסיס. לפי הנתונים שיש בידינו, שיעור אישורי התביעות לקצבת נכות בכלל הארץ דומה, ולא נמצאו שינויים מהותיים בין היישובים במגזרים השונים. הביטוח הלאומי בודק את התובעים קצבה על פי המסמכים העומדים בפניו ולפי תנאי הזכאות, כל מקרה נבדק לגופו ולא קיימת שום הבחנה בין סוגי אוכלוסיות. חשוב לציין כי בין 30% ל־40% מכלל המבוטחים שנדחו לאחר ועדה מדרג ראשון, הגיעו לוועדה מדרג שני עם מסמכים נוספים ועובדות חדשות וקיבלו אחוזים גבוהים יותר. כך, במקרה אחד מתוך שלושה משתנים האחוזים הרפואיים לאחר הגשת הערר, ללא שום קשר לגוף מתווך זה או אחר.

עם זאת, בביטוח הלאומי קיימת המודעות לקושי בהכנת חומר התביעה והמסמכים הרפואיים, ולכן הקמנו את מרכז 'יד מכוונת' הפועל באזור הצפון. המרכז, שמאויש גם על ידי דוברי רוסית וערבית, נותן שירותי ייעוץ רפואי חינם ומאפשר לכל מי שצריך עזרה לפנות אליו ולקבלה ללא תמורה. בכוונתנו להרחיב את השירותים לאזורים נוספים". .














---------------------------------------------------
מה הם היו אומרים: "וכך ביורוקרטיה, כוח ענק שמיושם על ידי גמדים, הגיע לעולמנו" 
| אונורה דה בלזאק
---------------------------------------------------
לבנת פורן: "אף אחד, לא מבוגר ולא ילד, אינו רוצה לקבל את תווית הנכה. אזרחים רבים מוותרים מראש על הניסיון לקבלת קצבה, בשל החשש מפני הביורוקרטיה"
---------------------------------------------------
אמהּ של שרה: "אם הייתי חילונית, אולי הייתה לי היכולת להתעסק בזה ולקבל את הכסף. בגופים כאלה יודעים מראש שאנשים כמונו, חרדים, מתייאשים בדרך כלל"
---------------------------------------------------
יאסין ח'טיב: "אני בטוח שאם לא הייתי ערבי מכפר נידח בצפון הילדה שלי הייתה מקבלת 
כבר מזמן את המגיע לה, בלי ההשפלות שעברנו במשך שנים"
---------------------------------------------------