גיל קורוטקי ביום שאחרי

None

גיל קורוטקי

ביום שאחרי הזכיה בתואר “המורה של המדינה” איל סיני (53), מורה לפיזיקה בתיכון ע”ש יצחק רבין במודיעין, נשאר עם שתי רגליים נטועות היטב על הקרקע. מי שמתרגשים מאוד הם דווקא התלמידים שלו, שהיו בטוחים שינצח. “אנחנו המגמה היחידה בתיכון שרצה לשיעורים”, צוחקת התלמידה שיר תדהר.

“באתי ללמוד אצל איל כי שמעתי מאח שלי שהוא קודם כל בנאדם”, מספר התלמיד אייל טורצ’ין. “הוא אדם מאוד צנוע ופרסים בכלל לא מעניינים אותו. ובאמת, לאורך כל התחרות הוא אמר לנו 'עזבו אתכם מהמורה של המדינה, יש בחינת מתכונת ביום שני’".

סיני חותם על האבחנה הזאת בשתי ידיים. כשהוא נשאל איך זה להיות אחד מששת המורים המצטיינים של ישראל, הוא אומר: ”מטבעי אני אדם צנוע, אז אני לא עושה מזה עניין. זה גם מה שאני מלמד בתור מורה. האמירות שאתה מקבל לאורך השנים מאנשים זה הפרס האמיתי”.

ועדיין, ההכרה וההוקרה חשובות לו. “חשוב שיש הכרה פורמלית ולא רק מהקהילה הקרובה”, הוא אומר. “הפרס נותן הכרה בעבודתי ומחזק את התחום שאני מלמד. המקצועות הריאליים חשובים למדינת ישראל, והזכייה מאפשרת לי להעביר את המסר האישי שלי בצורה יותר טובה. זה נותן תוקף לדרך החשיבה שלי ונותן לי את האפשרות להשפיע על איך ילמדו את המקצועות האלו".

כבר 27 שנים שהוא עוסק בהוראה. מלמד פיזיקה ומחנך, אבל חושב כל העת ברמת המקרו ומקפיד להסתכל התמונה הגדולה. "פיזיקה זה מקצוע שצריך ללמוד בצורה מעמיקה ורחבת אופקים”, הוא מסביר. “זה מקצוע שקשור לכל המקצועות האחרים. השאיפה שלי היא שילדים ירצו ללמוד פיזיקה ויבינו את הקשר של המדע לחברה. זה הערך המוסף, וזה מה שאני רוצה לתת להם".

תוך כדי השיחה סיני מקבל ברכות בפייסבוק מבוגרים שלמדו אצלו, חלקם לפני יותר מעשור, שהתרגשו מאוד לגלות שהמורה האהוב עליהם הוא “המורה של המדינה”. "לאורך השנים אני מקבל מכתבים מתלמידים לשעבר שמדברים איתי על האופן שבו אני מלמד ועל איך זה השפיע עליהם. אחד זכר למשל את העובדה שכאשר המנקה, עובדת קבלן, נכנסת באמצע השיעור, אני עוצר את השיעור ואומר לה תודה. התלמידים רואים את זה ומבינים שאין כזה דבר אנשים שקופים, ושאתה צריך להתייחס באופן שווה גם לאדם שהוא לכאורה פשוט".

הגישה החינוכית של סיני מבוססת על מה שהוא מכנה "חינוך הומניסטי", כזה ששם את האדם במרכז. ויש לו גם משנה סדורה של שלושה עקרונות ברזל בחינוך: "מורה צריך להיות מקצועי", הוא שמח להסביר. "זה תנאי הכרחי. בנוסף מורה חייב ליצור קשר אישי עם התלמידים אבל לא להיות ‘סחבק’ איתם. להציב להם דרישות אבל להבין את הבעייתיות של גיל ההתבגרות שבו הם נמצאים. לדרבן אבל גם לעודד ולהיות קשוב במקומות שצריך. האלמנט האחרון הוא שהוראה לא יכולה להיות טכנית. אסור שמורה יהיה טכנאי של בחינות בגרות. הילדים רוצים מאוד לדעת ולהרחיב אופקים, וזה בדיוק המקום שלנו לאפשר את זה, לעודד שיח מוסרי, לפתח אנשים עם חשיבה עצמאית וביקורתית, שמבינים שלא להכל יש תשובה בגוגל".

סיני רואה את עבודתו כשליחות, ויש לו מסר ברור למשרד החינוך. "אנשים שבוחרים ללמד מקצועות ריאליים הם אנשים שבקלות יכלו להשתלב בתחום ההייטק ולהרוויח בהתאם”, הוא אומר. “גם לי היו 'נקודות יציאה' במהלך הקריירה אבל נשאבתי לתחום. המדינה צריכה להבין, בעיקר עכשיו כשהיא מקדמת את מקצועות המתמטיקה, שהפרס למורים צריך להיות משכורת הגונה, מדיניות מסודרת וגיבוי ממשרד החינוך. אנחנו צריכים לשאוף להביא אנשים טובים להוראה, שהוא מקצוע מאוד דינמי ושוחק — ולתגמל אותם בהתאם".

"באמת זכינו במורה של המדינה”, מסכמת מנהלת התיכון ריקי נגרי. “איל הוא מורה לחיים, הוא מוביל תלמידים להיות מנהיגים. פיזיקה זה אמנם מקצוע חשוב, אבל זה לא הכל. כמובילה של בית ספר חשוב לי מאוד השילוב של ערכים ופדגוגיה — ואם יש דוגמה לזה, זה איל".

“לאיל יש יכולת הובלת תלמידים מדהימה, גם לימודית וגם ערכית”, מוסיפה גם הסגנית הפדגוגית שרית סינואני. “הוא מחנך בנשמתו, וסקרנות ועניין הרבה יותר חשובים לו מלסיים חמש יחידות לימוד במתמטיקה. הוא מעודד את התלמידים להמשיך ללימודים אקדמיים, והעובדה שהוא בעצמו אדם לומד מהווה דוגמא אישית עבורם ועבור המורים האחרים בבית הספר".