הורים, אשם ורייטינג

ההורים הנוכחים וההורים הנעדרים על מסך הטלוויזיה שלי, וההאשמות שמוטחות בהם, מוכיחים עד כמה קשה לגדל אנשים בוגרים, שלמים בגופם ובריאים בנפשם

ביום ד' האחרון היו בין צופי הטלוויזיה כמה הורים שידעו בבירור כי הם כשלו במשימה הענקית, לעזור לילדיהם לגדול ולהיות לאנשים בוגרים ושלמים ובריאים בנפשם.

זה התחיל במהדורת החדשות, כאשר סבו של הנער אסף שטיירמן המנוח, שפך את יגונו ותסכולו על אמא של רעי חורב, אחד הנאשמים ברצח. היא ישבה באולם בית המשפט בשורה שלפניו, והוא אמר לה, "את אשמה", ואחר כך גם "את גידלת רוצח", ולא היו לו מילים לסייג בהן את הנוראה שבהאשמות. ואפשר להבין אותו.והאם נטעה בו מבט, כמו משותק, לא לבלוע ולא להקיא, ושתקה. גם את השתיקה שלה אפשר בהחלט להבין.

אמו של אסף שטיירמן, שלא היתה בבית המשפט, ודאי צפתה בטלוויזיה במפגש. מה שמחבר בינה לבין אמו של רעי חורב הוא רק דבר אחד: שתיהן לא תוכלנה לעולם לראות בבניהן חלום שהתגשם. לאחת הרגו את החלום. לאחרת הוא היה לסיוט מעוות שירדוף אותה עד יומה האחרון.

אני חושבת שאחר כך, בתוכנית של יאיר לפיד, אפשר היה למצוא גם את אמא של יעל גרימברג צופה בביתה על המסך. גם לה וודאי לא היו תשובות מן המוכן להאשמות הקשות שביתה הטיחה בה. מול אותו מסך ישבו אולי גם הוריהם של הנערים שאנסו את יעל, כשהם יודעים בסתר ליבם כי כשלו בחינוך ילדיהם, אפילו אם אלה זוכו בבית המשפט המחוזי מחמת הספק ורק בבית המשפט העליון הוטבע בהם חותם האשם.

ובאולפן ישבה ילדה בגוף של אישה, עם עיניים ענקיות, וכל שאמרה נאמר בטון רך וכמעט מצטדק, אבל נוצקו בו האשמות חדות כתער, פוצעות, מדוייקות.

לא הצלחתי להחליט אם כולנו ניזונים מחומרי הסיוט שלה, כמו ערפדים. או אם זו היא ששורדת בזכות החשיפה, האמפתיה, ההזדהות-לרגע שתתפוגג במקבץ הפרסומות הבא. ובתוך סבך הרגשות שוב הוטחה האשמה הגדולה מכולן באמא. לא באנסים, לא בבית המשפט, אלא באם שלא היתה שם.

וכשיעל גרימברג בכתה, בכיתי יחיד אתה ובשבילה ובגלל האריזה הסכרינית של האירוע הטלוויזיוני, אבל גם בגלל ובשביל כל ההורים שכל כך קל לשלוח לעברם אצבע מאשימה שמאחוריה מסתתר כאב עצום.

וגם בגלל שאני ממשיכה להתפלל שלילדים שלי לא יאונה כל רע, שתמיד אוכל לגונן עליהם, שלא אמצא את עצמי יום אחד מול המסך, לא מבינה איפה טעיתי, מה עשיתי כדי למנוע מן הילדים שלי לצעוד לעבר עתידם בשלום.

כיפה אדומה, להזכירכם, עדיין נמלטת מפני כל זאבי היער ואמא שלה בכלל לא יודעת.