פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
ב-1996 ערכו בני הזוג טקס נישואים פרטי ובאוקטובר 2011 הגיש הגבר תביעת גירושין לבית הדין הרבני בתל אביב. אחריו הגישה בת הזוג תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בעיר, ובה ביקשה לאזן את המשאבים הכלכליים שלה ושל בן זוגה בהתאם להוראות חוק יחסי ממון.
בדיון בעניין טענה האישה שחוק יחסי ממון חל עליהם, מאחר שבטקס החתונה שערכו נכללו כל המרכיבים ההלכתיים המקנים לנישואים תוקף של דין תורה. היא הוסיפה שהם ניהלו חיי נישואים כשרים וכל מכריהם ראו בהם כנשואים. היא הסבירה שנישאה באופן פרטי על מנת לא לפגוע בקצבה ששולמה לה כאלמנת צה"ל, ומאחר שבן זוגה רצה להישאר בסטטוס "גרוש" משיקולי מס.
בן הזוג דרש לדחות על הסף את תביעת בת זוגו לאיזון משאבים. לטענתו, לא הייתה להם מניעה להתחתן כדת משה וישראל, ובכל זאת הם בחרו להינשא באופן פרטי, ולכן אין להחיל עליהם את החוק.
הוא הוסיף שגם אם לנישואים ביניהם יש תוקף הלכתי, אין להם תוקף מבחינת המדינה והמשפט. כמו כן טען הבעל שהם כלל לא נרשמו כנשואים במשרד הפנים.
השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר הסבירה בהחלטתה שחוק יחסי ממון בין בני זוג חל אך ורק על בני זוג שנישאו כדין. הפסיקה הבחינה בין שני מצבים שבהם זוגות נישאים בקידושין פרטיים: (1) זוגות מנועי חיתון שאינם יכולים להינשא על פי דין תורה, למשל כאלה זוג שיש ספק בנוגע ליהדותם. (2) זוגות פנויי חיתון שאין להם כל מניעה להינשא על פי דין תורה.
ואולם, מאחר שבמקרה הנדון מדובר בבני זוג פנויי חיתון, שנמנעו מלערוך טקס דרך הרבנות רק בשל שיקולים כלכליים, אין הצדקה שיחול עליהם חוק יחסי ממון.
אי לכך, על בני הזוג תחול חזקת השיתוף החלה על ידועים בציבור, שהוראותיה וכלליה שונים מאלה הנקובים בחוק, הן מבחינת אופן חלוקת הרכוש והן מבחינת האופן שבו צריך להוכיח שיתוף כלכלי.
מאחר שעדיף להימנע ככל הניתן מדחיית תביעה על הסף, שמשמעותה חסימת האישה מלתבוע זכויות רכושיות, פסקה השופטת שהתובעת תתקן את התביעה בתוך 20 ימים.