"יצאת צדיק": סאנשיין, זה עובד

בניגוד לתוכניות תחקירים כמו "כלבוטק" בה פגשנו רק ברוע מזוקק, ב"יצאת צדיק" אנחנו פוגשים גם את האנשים הטובים באמצע הדרך. חיים הכט מספק לנו את המצרך הכי נדיר והכי מבוקש בימים אלה: מישהו להאמין לו

או שמישהו ב"קשת" עשה אחד ועוד אחד, או שמדובר בצירוף מקרים ארור. ככה או ככה, בזמן שבכנסת ראש הממשלה סאנשיין נתניהו ניסה להעביר את מתווה הגז לידיים של הקואליציה, חיים הכט ניסה לטפל בנוכלים של ענף בלוני הגז בארץ, בעונה החמישית של "יצאת צדיק", שעלתה אמש (ב', 21:00, ערוץ 2). וכל כך הצטערתי שאי אפשר לשגר את הכט גם לירושלים כדי שיתקין את המצלמות בחלונות הגבוהים, יעשה עם הידיים ככה וככה ויצחצח את האורוות.

כי הכט מספק לנו את המצרך הכי נדיר והכי מבוקש בימים אלה: מישהו להאמין לו. אימפריות נופלות מסביבנו. בית המשפט, המשטרה, נבחרי הציבור, הטייקונים, כולם עושים עלינו סיבוב, ואנחנו משוועים אל חלקת אלוהים קטנה ומגודרת שתאפשר לנו לשים את הראש ולדעת ששם אפשר לנוח. שום חאפרים לא יבואו. אני כבר שומעת בראש את הכט מקריין את הגעתו של יצחק תשובה עם מתווה הגז האומלל, חוטף איקס אדום באמינות, במקצועיות ובסוף גם במחיר, ומבין שאף אחד לא עומד לרכוש ממנו אפילו מצית בשנתיים-שלוש הקרובות.

 

זה לא מקרה ש"יצאת צדיק" היא פורמט ישראלי. העונה הזאת תכלול גם פרק בברלין, ושם כנראה יתברר - הפתעה - שחאפרים קיימים בכל מקום בו קיימים בני אדם, אבל ארץ זבת קומבינה ודבש זה לגמרי כאן. למרבה האירוניה התוכנית של הכט היא אולי המקום היחיד בישראל כרגע שבו צדיק וטוב לו. המקום היחיד בו להיות הגון וישר גם משתלם בסופו של דבר, ושלקומבינטורים לא תהיה תקומה.

ואיזה בוסט של אופטימיות זה מכניס לחיים שלנו. איזה סיפוק אישי אדיר מציף אותנו ברגע שמתגלה צדיק, כאילו מינימום התגלה האדם היחיד שלא נפל חלל במגיפת השחיתות והגרידיות,, האנושות כולה ניצלה ועוד יש לנו סיכוי להעמיד פה אומה טובה יותר. כי בניגוד לתוכניות תחקירים מהלכות אימים כמו "כלבוטק" מנוחתה עדן, בה פגשנו רק ברוע מזוקק, כאן אנחנו פוגשים גם את האנשים הטובים באמצע הדרך, והיי - אפילו נותנים להם מדליה ותעודה.

 

גם בעונה החמישית שלה "יצאת צדיק" עושה בדיוק את אותה הטלוויזיה. אותו הפוני עדיין עושה סיבובים באיצטדיון וסוחט את אותן קריאות התפעלות מאותו הקהל. זאת לא תוכנית תחקירים, אין כאן מסקנות עומק, רק הצבעה אקראית על אנשים טובים ואנשים רעים. בסיומו העגום של הפרק נדמה שענף ספקי הגז הוא מדגרה של נוכלים, כשרק אחד מכל חמישה מהם יוצא צדיק, חלקם בכלל לא עובדים בגז ובכלל קוראים להם ששי. הוא מסתיים - כמו על פי תסריט מופרך - בערבי ישראלי דובר יידיש, ובכל זאת זה עובד, בנאדם.

 

אז אולי זה בגלל שאנחנו היגעים, העניים, ערב רב של המונים, פשוט כמהים לנשום כבני חורין, ואולי זאת המחשבה המנחמת שהבנאדם הבא שינסה לעבוד עלינו יחשוב פעמיים, ולו בשל הסיכוי למצוא את עצמו יום אחד בפריים טיים של ערוץ 2, בשיימינג הגדול מכולם. שיים, שיים, שיים.