סכנות הקיץ: כך תטפלו במכת שמש, צריבת מדוזה ועקיצות

הילדים בחופש, הקיץ כבר כאן ועמו לא מעט סכנות שאורבות לילדים במהלך הטיולים, הנופשים והקייטנות. אז מה כדאי לדעת, במה מומלץ להצטייד ואיך לזהות סימני סכנה? מדריך מיוחד לשעת חירום

ישראל שטופת שמש כל השנה, אבל כשמגיעה העונה החמה אורבות לא מעט סכנות: התייבשויות, מכת חום, עקיצות ונשיכות. חלק מהסכנות עלולות לגרום לתגובות קשות, לזיהומים ואף לסכנת חיים.

 

לכתבות נוספות:

אילו סכנות אורבות למתבגרים בחופש?

קיץ בטוח: איך ללמד את הילד להיזהר מזרים?

איך לעבור את הקיץ בלי שהילדים יעלו במשקל?

 

אז מה עושים במקרה חירום? הנה המדריך המלא שלנו, מכה אחר מכה:

 

1. כוויית שמש

חשיפה מוגזמת לקרני השמש האולטרסגולות, במיוחד בין השעות 10:00 ל-16:00, חושפת את העור לחימום יתר וליצירת כוויה מקומית המאופיינת באודם וכאב. בשלב מאוחר יותר, בהתאם לחומרת הכוויה, היא תתכסה בשלפוחית ולבסוף יתקלף העור ותחתיו תופיע שכבה חלשה.

מה עושים?

• הימנעו מחשיפה לשמש לשעות מוגבלות בלבד, עד 10:00 או אחרי 16:00.
• הימרחו בקרם הגנה, לפחות 30 דקות לפני החשיפה לשמש. הקפידו להימרח מחדש כל 2-3 שעות.
• אם נכוויתם שטפו את האיזור במים פושרים. הקפידו על שתיה מרובה כדי להחזיר את הנוזלים שאבדו. במקרה של כוויה נרחבת או בכל החמרה יש לפנות לרופא.

 

2. צריבות מדוזה

גושי הג'לי הכעורים כבר כאן: אל חופי הארץ, מהדרום עד הצפון כבר הגיעו נחילי המדוזות הראשונים, ורבים נוספים צפויים למלא את מי הים התיכון כל הקיץ. בשנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בכמות המדוזות הנראות בחופי הרחצה. ההופעה ההמונית של נחילי מדוזה גורמת לצריבה חזקה של מתרחצים ומדי שנה נזקקים מספר מתרחצים לטיפולי רפואי של צוותי מד"א ואפילו לאשפוז כתוצאה מצריבה ישירה של מדוזות.

 

החומר הצורב המופרש למים על ידי המדוזות הופכות את הרחצה בים התיכון לחוויה בלתי נעימה, ובשנים האחרונות נאלצו לסגור חופי רחצה בעונת הקיץ כתוצאה מהופעת המדוזות. האשמה העקרית היא המדוזה החוטית הנודדת, ובשמה המדעי "רופילמה נומדיקה גליל" על שם פרופ' בלה גליל מהמכון לחקר ימים ואגמים בחיפה.

 

גודלה נע בין קוטר של 50 עד 70 סנטימטרים, והגדולות שבהן מגיעות עד לקוטר של 90 סנטימטר. למדוזה אין עיניים, אין אוזניים וגם לא מוח, וניתן להבחין בין זכר ונקבה רק במיקרוסקופ. למדוזה שלושה סוגי תאי צריבה, מעין מנגנון דמוי מזרק המגולגל סביב שלפוחית הרעל. מגע במנגנון גורם לשחרור ה'מחט' והפרשת חומרים רעילים לתוך הגוף. בנוסף לצריבה, משמשים התאים האלה גם ללכידה ושיתוק מזונה העיקרי של המדוזה, הוא הפלנקטון.

 

תאי הארס צורבים גם כאשר הם כבר לא על המדוזה עצמה. רבים מאלה שהצליחו לחמוק מהחוויה המפוקפקת של מפגש ישיר עם מדוזה, מכירים את תופעת 'המים הצורבים', או 'ביצי המדוזה': המדובר בחלקיקים קטנים של זרועות המדוזה הנסחפים קילומטרים לעבר החוף, ועליהן אותם תאי ארס צורבים.

מה עושים?

• תחושת הצריבה של המדוזה באה לביטוי בעת מגע הגוף עם תאי המדוזה שהתבקעו, תוך התחככות במדוזה עצמה והן בעת שחייה בסביבת התפשטות התאים הבקועים. צריבת המדוזה בדרך כלל איננה מסוכנת ולכן אין מקום לבהלה.
• בעת תחושת הצריבה מומלץ לצאת מהמים, ולשטוף את מקום הצריבה במי הים המלוחים במקום מרוחק מאזור המדוזות. אין לשטוף במים מתוקים, אשר מאיצים את התבקעות התאים הצורבים והתפשטותם.
• במקרה קיצוני מומלץ לרחוץ בעדינות את מקום הצריבה בחומץ ביתי. לאחר החיטוי יש לשטוף את המקום במי ברז רגילים וסבון. לצורך זאת רצוי להצטייד לפני היציאה לים בבקבוקון המכיל חומץ ביתי, בנוסף לתכשיר להגנת העור מפני קרני השמש, שגם בהזדמנות זו חשוב להדגיש את חשיבותו.
• במקרה של הופעת כוויה עמוקה המתבטאת באודם, כאב עז או שלפוחיות, יש לטפל באמצעות משחה אנטיביוטית דוגמת סילברול, במשך מספר ימים תוך מעקב רפואי המוודא מגמת ריפוי של האיזור ללא זיהום של הרקמות.

 

חשוב לשים לב כי גם מדוזה מתה שנסחפה אל החוף עלולה לצרוב. תאי הצריבה שלה עדיין עשויים לפעול ולשגר את הארס. במקרים חריגים של פגיעה קשה של הפרשות המדוזה המלווה בתחושת כאב עזה או קשיי נשימה, יש להזעיק את שירותי מד"א (טל' 101) כדי לפנות את הנפגע בדחיפות למתקן רפואי .

 

3. הכשת נחש

הנחשים הארסיים בארץ הנם צפע ארץ ישראל, אפעה, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, צפע עין גדי, צפע החרמון, והפתן השחור. מרבית הזמן הם מסתתרים מתחת או מאחורי סלעים ורוב פעילותם הינה באביב בשעות הערב המוקדמות. הם לרוב אינם תוקפים בני אדם, אלא רק מתגוננים. לפני ההכשה עשויים הנחשים להשמיע קולות איום כדוגמת לחישה, חיכוך גופם או תנועות מאיימות.

 

הנחש מכיש באמצעות נשיכה: ארס הנחש חבוי בבלוטות ומוזרק לנפגע דרך שיניהם החלולות. הנשיכה או עצם התקרבות הנחש גורמת לתגובת בהלה. הנפגעים מחווירים, סובלים מהזעה מרובה לעתים גם עד איבוד הכרה.

 

מה עושים?

• הרגיעו את הנפגע: השכיבו אותו במנוחה מוחלטת כדי להקטין ככל האפשר את התפשטות הארס בגוף.

• קבעו את הנפגע: במידת האפשר קבעו את הגוף ובמיוחד את הגפה שנפגעה, למניעת תזוזה. הסיבה: כל תזוזה מגבירה את זרימת הדם ומחישה את התפשטות הארס בגוף.
• הזעיקו בדחיפות צוות מד"א: אשר יפנה את הנפגע לבית החולים. אם אפשר הביאו את הנחש לבית החולים כדי לקבוע את סוג הארס ואת הטיפול הנכון.
• אל תעשו: אין למצוץ את הארס, אין להניח חוסם עורקים על האזור המוכש ואין לקרר את איזור ההכשה, שכן הקירור אינו מועיל ואף עלול להחמיר את הנזק. יש להימנע ממתן משקה אלכוהולי לנפגע: האלכוהול מגביר את זרימת הדם ועלול להחיש את התפשטות הארס בגוף.

 

4. עקרבים  

העקרב הצהוב נחשב למסוכן בעקרבי ישראל וגם לשכיח בהם. הוא נפוץ בכל האזורים, מלבד הכרמל, החולות של שפלת החוף והבקעות שאדמתן כבדה. בדרך כלל הוא חי בגדרות אבן או תחת אבנים שטוחות, וכן במבני מגורים של בני האדם.

 

ידוע כי הוא נוהג לנקות ולהחליק את מקום רבצו. לעתים הוא אף חופר מאורה אלכסונית, שעומקה עד כ-20 ס"מ. עקיצתו של העקרב הצהוב מסוכנת לבני האדם ועלולה לגרום למוות. גם עקיצתם של עקרבים אחרים מסוכנת מאוד.

 

מה עושים?

• קררו את האזור: יש לצנן את איזור העקיצה.
• קבעו את האיבר הפגוע: בקשו מהנפגע לשכב בחוסר תזוזה עד כמה שאפשר כדי להפחית למינימום את זרימת הדם המואצת, ועימה את התפשטות הארס.
• פנו לבית החולים: פנו במהירות את הנפגע לבית החולים.
• אם אפשר - הביאו העקרב : במידה והדבר אפשרי רצוי להביא גם את העקרב לבית החולים, לשם זיהויו. במקרים מסוימים נעשה טיפול באמצעות נסיוב המנטרל את השפעת הארס.

 

דבורים, דבורים וצרעות

בדרך כלל עקיצות דבורים וצרעות אינן מהוות סכנה, אלא במקרים של רגישות יתר לחיה העוקצת, ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הינם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות, העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצר נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ דם.

מה עושים?

• שטפו וקררו : במידה והתגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת הפצע עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (על ידי להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה.
• אם איזור העקיצה מגרד: היעזרו במשחת "פניסטיל", ובמקרים קשים יותר פנו לייעוץ רופא שייתכן וימליץ על טיפול באצעות טיפות פניסטיל דרך הפה, אחת לשמונה שעות, ולא יותר מיממה (המינון: טיפה לק"ג משקל גוף, עד מקסימום 30 טיפות למנה.
• במקרה של איבוד הכרה: אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה, להזעיק צוות מד"א ולפנות לבית החולים.

 

5. זוחלים

עם החום יוצאים הזוחלים מבין הסלעים, הנקיקים, האבנים והמחילות ועלולים להדביק בני אדם. צבים, איגואנות, לטאות ושממיות הם חיות בית נדירות בישראל, אבל בארצות הברית בכ-3% מהבתים מגדלים זוחל. החיות האלה נושאות חיידקים שונים, בהם חיידק הסלמונלה שעלול לגרום לסלמונלוזיס. על פי ההערכות בארצות הברית, כ-70 אלף איש נדבקים מדי שנה במחלה זו.

 

היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

 

חיידק הסלמונלה עובר לרוב באמצעות מזון או מים נגועים, אך גם באמצעות זוחלים. הוא גורם לשלשול מימי ההופך רירי או דמי, הקאות, חום גבוה וכאבי בטן. במרבית המקרים נמשכת המחלה שלושה-שבעה ימים עד להחלמה מלאה. במקרים מסוימים, במיוחד אצל ילדים קטנים, עלולה המחלה לגרום להתייבשות קשה, וחלק מהנדבקים עלולים ללקות לאחר פרוץ המחלה גם בדלקת מפרקים.

 

במקרים חמורים החיידק עלול להתפשט מהמעיים לזרם הדם ולגרום שם למחלה קטלנית, או להתפשט אל קרומי המוח ולגרום לדלקת הקרויה מנינגיטיס. אצל מבוגרים או אנשים הלוקים בחסר חיסוני המחלה קשה יותר.

 

מה עושים?

• לרוב לא נהוג לטפל במחלה בתרופות אנטיביוטיות, שכן לא הוכחה יעילות הטיפול וייתכן שהוא אף מאריך את משך שהות החיידקים בצואה. הטיפול המקובל כולל שתייה מרובה ועירוי נוזלים במקרים של חשד להתייבשות (ריריות פה יבשות ואי מתן שתן מעל 12 שעות).
• טיפול אנטיביוטי ניתן במקרים קשים שבהם עולה חשד לזיהום בדם או בקרומי המוח או אצל חולים בסיכון (קשישים, חולי איידס, חולים סרטן, מחלות דם או מחלות חסר חיסוני).
• אם אתם מגדלים זוחלים או שנגעתם בכזה, הקפידו על היגיינה מקסימלית, במיוחד לפני אכילה. שטפו ידיים היטב לאחר כל מגע עם הזוחל, עדיף בנוזל חיטוי, ואל תאפשרו לו להסתובב בכל רחבי הבית. ילדים מתחת לגיל חמש חולים בכשל חיסוני (חולי סרטן, איידס ומחלות אוטואימוניות) צריכים להימנע כליל ממגע עם זוחלים.

 

6. נשיכת חולדה

בשבוע שעבר, עם תחילת חפירות הרכבת הקלה, הזהירו הרשויות המקומיות מריבוי חולדות בעיקר באתרי העבודות. לרוב החולדות בורחות מבני אדם, אבל נשיכת חולדה עלולה להדביק אותנו בזיהום קשה. הזיהום נגרם על ידי חיידק הנישא בחלל הפה בקרב כ-50% מהחולדות.

 

החיידק עלול לעבור לא רק בנשיכה של חולדה, אלא גם בשריטה שלה, במגע עם חולדות מתות או בשתיית חלב המזוהם בחיידק. במקרים נדירים יותר עלולות החולדות להדביק בני אדם גם בחיידק ספירילום מינוס, הגורם למחלת הסודוקו הגורמת לכאבי שרירים ולדלקות מפרקים.

 

מרגע הנשיכה דוגר החיידק סטרפטובצילוסמוניליפורמיס בגוף במשך שלושה-עשרה ימים ואז הוא גורם לעליית חום, כאב ראש עז, כאבי שרירים והקאות. כמחצית מהננשכים ילקו בדלקת מפרקים. לעתים יגרום החיידק גם לסיבוכים כמו דלקת ריאות, מוגלה ואפילו זיהום בלב. באזור הנשיכה או השריטה מופיעה אדמומיות ונפיחות שלעתים מתפשטת.

 

הדבקה בסודוקו, הנגרמת כאמור על ידי החיידק ספירילום מינוס, גורמת לדלקת בבלוטות הלימפה (לימפאדניטיס), פריחה, חום וצמרמורות.

 

מה עושים?

• שטפו את מקום הנשיכה היטב במים וסבון.
• גשו לרופא: הטיפול המקובל בשני סוגי הקדחת הוא פניצילין למשך שבוע עד עשרה ימים. לאחר תחילת הטיפול נסוגים סימני המחלה במהירות ללא כל סיבוכים.

 

סימני אזהרה הדורשים פינוי לחדר מיון:

כאמור, פנו מיד למיון אם נפגעתם על ידי בעל חיים או אם אתם מזהים אחד או יותר מהסימנים הבאים:

• אובדן הכרה
• ישנוניות יתר
• הקאות מרובות בכל נסיון שתיה.
• עליית חום הגוף לאחר העקיצה מעל 38.3 מעלות.
• נפיחות הולכת ומתפשטת של האזור הפגוע.
• אודם הולך ומתפשט של האזור הפגוע.
• הכשת נחש או עקרב