לינקים: שלושה סיפורי אבטחה קצרים

פשעי סייבר הם ממשיים, הבטחות של חברות מאידך - לא תמיד. מה אפשר ללמוד מרשת הבגידות אשלי מדיסון, מחברת האבטחה Lifelock וממשרד האוצר הישראלי? וגם: נשים. סיכום שבוע טכנולוגי

אביב מזרחי פורסם: 24.07.15, 07:24

חברת Avid Life Media, מפעילת אתר ההיכרויות אשלי מדיסון, עלתה לראש החדשות השבוע בגין אחד הדברים הגרועים שיכולים לקרות לה. תקציר: הרשת שמתגאה בהיותה דיסקרטית ועוסקת בבגידות, קיבלה אולטימטום מהאקרים להסיר את האתר ולא, הם יפרסמו פרטים של 32 מיליון המשתמשים. הם כתבו שהם כועסים על אשלי מדיסון על מדיניות מחיקת המידע. להלן: אם משתמש רוצה לצאת מהשירות לגמרי, באשלי מדיסון עבור 19 דולר מוחקים את הפרופיל לחלוטין. ההאקרים בכל מקרה אומרים שהמידע לא באמת נמחק. 

 

היעלמו או תשלמו.

 

בחברה לא שללו את גנבת המידע. הם אמרו שטיפלו בזה ושהמידע הוסר. הם גם הדגישו כי בניגוד לפרסומים בתקשורת ושל הפושעים, מחיקת המידע המוחלטת אכן עובדת.

 

אפשר ללמוד מהסיפור הזה הרבה דברים על אבטחה, ואפילו על מוסר בעידן הטכנולוגי, אבל הדבר הכי חשוב הוא ללמוד על הביזנס: 19 דולר ולא תיתפס לעולם; חרדה היא מקדם עסקי מעולה.

 

זהות במבחן

גם הסיפור של Lifelock, עוסק במודל עסקי חרדתי, אבל שהוא  גם נכלולי. כך נקבע השבוע בבית משפט האמריקני בפעם השנייה. שירותי חברת Lifelock הם בעיקר הגנה מפני גניבת זהות: החברה התחייבה להודיע אם מישהו מתחזה אל הלקוחות שלה ואף לדאוג לכל הדרוש במקרה כזה (באמצעות עורכי הדין שלה).

 

סמוך על טוד

 

מנכ"ל החברה הופיע בפרסומת ב-2007 ונכתב בה מספר הביטוח הלאומי שלו (כמו ת"ז בישראל) ותחתיו "אני טוד דיוויס, המנכ"ל של Lifelock. כן, זה באמת מספר הביטוח הלאומי השלי ואני לא משוגע. אני פשוט בטוח שהמערכת עובדת (...) Lifelock תגרום למידע האישי שלך להיות חסר תועלת לפושעים".

 

הפרסומת הזו הופצה בוורסיות שונות בארה"ב ושום דבר בה לא נכון (חוץ מהמספר ביטוח לאומי של טוד דיוויס): החל מ-2008 חברת Lifelock נתבעה על הונאה ואי אמת בפרסום וב-2010 נקנסה בסך 12 מיליון דולר במסגרת פשרה בבית המשפט. זאת ועוד: נקבע שהם לא שמרו על המידע שהם קיבלו מהמשתמשים בצורה נאותה. דובדבן אירוני: זהותו של טוד דיוויס נגנבה 13 פעמים עקב המודעה ופעם אחת נלקחה הלוואה של 500 דולר בשמו.

 

השבוע כאמור, נקבע כי החברה לא עמדה בפשרה ועדיין לא שומרת על המידע שהלקוחות נותנים לה. ועדיין משקרת בפרסום.

 

זו לא הזהות האמיתית שלי, טוד.

 

רק עם אופנוע

בשולי הדברים: זה גם מלמד אותנו שאנשים לא לומדים. יש ממש כאלה שאחרי שאמרו להם שהחברה הזו לא בסדר חשבו, הי, עכשיו זה בטח זמן טוב לקנות מהם משהו שאני בכלל לא צריך.

 

וחושבים שזה מביך? ובכן, הכל יחסי. בישראל למשל, נגנב השבוע מידע על ביטוחי הרכב של מיליוני ישראלים. פושעי הסייבר שגנבו אותו לא השתמשו במחשבי על או סקריפטים גאוניים אלא פשוט לקחו כונן גיבוי שמכיל את הנתונים הללו מקטנוע שליחויות.

 

ולא תמיד צריך לחפש את הרע: אני חושב שזה יכול להיות קונספט מעניין - כמו שיש כונן קשיח וכונן דיסקים יהיה גם כונן נע. נשים את המאגר הביומטרי על אלפי אופנועים שזזים כל הזמן וכך נקשה על גניבת הנתונים!  

 

נושאים אחרים לגמרי!

 

 
התצפית נערכה ברשת אקסבוקס ללא ידיעת המשתתפים (שפשוט שיחקו ביניהם). המשחק הזה נבחר מפני שהשחקנים משוחחים ביניהם במהלכו וכך אפשר לדעת את המין וגם כי הוא מאפשר משחק מקוון מרובה משתתפים של שתי קבוצות יריבות בהם שחקנים שאמורים לשתף פעולה וכי יש בו דירוג (שחקן בכיר ומנוסה) וביצועים (למשל - כמה השחקן הרג במשחק האחרון). כך שזה מעין מיקרוקוסמוס של סביבה אנושית - נניח עבודה.
 
החוקרים מציעים את ההסבר האבולוציוני לפיו גברים בסטטוס נמוך מגבירים עוינות כלפי נשים כדי למזער את הנזק שלהם מכניסת הנשים לסביבה (שבמקרה של היילו כוללת 95% גברים). אגב, גברים שנמצאים בסטטוס גבוה מראים דווקא התנהגות חיובית לנשים ומנסים למשוך את תשומת ליבן.

 

מאסטר צ'יף וקורטנה

 

 

או גריל-זון על משקל קיל-זון - וכן הלאה וכן הלאה.

אנחנו עם פח-מן.

 

 

 

זה הטריילר המקורי של פיקסלים:

 

 

אבל עוד לא ראיתי את הסרט.

 

וזהו. הנה כלב מנגן ושר.

 

 

 כן, יש עוד עבודה.

שבת שלום