צה"ל לא נתן אטמי אוזניים – העובד יקבל פיצוי

אחרי שנים כאזרח עובד צה"ל, שבהן הפעיל כלים מאסיביים, נקבעה לפנסיונר נכות עקב פגיעה בשמיעה. המדינה חויבה לשלם לו 100 אלף שקל

עו"ד אלדד אוחיון פורסם: 18.08.15, 16:16

לאחר 35 שנים כעובד צה"ל תבע פנסיונר את המדינה על נזק שנגרם לשמיעתו. בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שהצבא התרשל לאורך שנים באופן שגרם לתובע לנכות, ולכן המדינה תפצה אותו ב-100 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

 

התובע עבד מ-1977 ועד פרישתו לפנסיה מוקדמת ב-2012 כשרברב ועובד כללי בשירות צה"ל. מדי יום התייצב ביחידת כינוס ומשם יצא לעבוד באתרים שונים, שבהם ביצע הכנת בטון, קדיחות והברגות שונות.

 

ב-2008 הוא החל להרגיש ירידה בשמיעה וכאבים וצפצופים בלתי פוסקים באוזניים. בבדיקות התגלה שהוא אכן סובל מירידה בשמיעה ומטנטון (שמיעת צלילים שאין להם מקור חיצוני). ביטוח לאומי הכיר במצבו כפגיעה בעבודה וקבע לו נכות בשיעור 10% עבור ירידה בשמיעה ו-10% עבור טנטון.

 

אחרי פרישתו הוא הגיש תביעה לפיצויים נגד המדינה וסיפר שלאורך השנים עבד עם כלים מאסיביים שמפיקים רעש חזק. לדבריו, המדינה לא ביצעה בדיקות סביבתיות לרמת הרעש, לא שלחה אותו לבדיקות רפואיות, לא ציידה אותו באטמים, לא העבירה הדרכות לעבודה בטוחה ברעש ולא התקינה שלטי אזהרה על סיכוני רעש.

 

המדינה, מנגד, טענה שהתביעה התיישנה מאחר שחלפו שנים מאז שהבחין בנזק. היא הכחישה את גרסתו של התובע, וטענה - על סמך בדיקה של מומחה בטיחות – שהוא השתמש בכלים ידניים בלבד שהפיקו רעש בעוצמה נמוכה ואף צויד באטמי אוזניים. לחלופין טענה המדינה שהתובע לא הקפיד להשתמש באטמי אוזניים והנזק נגרם באשמתו.

 

המדינה לא בדקה

השופטת יעל הניג קיבלה את התביעה ודחתה את טענת ההתיישנות על רקע העובדה גרסתו של העובד שנתמכה בתיעוד רפואי. היא פסקה שמומחה הבטיחות מטעם המדינה מסר גרסה סתמית שלא נתמכה בתיעוד בכתב. כמו כן, המדינה לא העידה מומחה אחר, שהיה רלוונטי לשנים שבהן התובע נפגע.

 

"המדינה התרשלה בכך שלא ביצעה בדיקות סביבתיות ולא שלחה את התובע לבדיקות רפואיות תקופתיות בכלל ובזמן אמת בפרט", הוסיפה השופטת. היא השתכנעה שהתובע צויד באטמי אוזניים רק החל מ-2002, לאחר 25 שנת עבודה, ולכן הוא אינו נושא באשמה לנזק.

 

השופטת חייבה את המדינה לשלם לתובע פיצויים בסך 100 אלף על הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, כאב וסבל. בתוך כך צוין כי יכולתו של התובע להשתלב בשוק העבודה קטנה ממילא בשל גילו וללא קשר לסבלו.

 

נקבע כי מסכום הפיצוי יש לנכות מענקי נכות שהתובע קיבל מביטוח לאומי, ולאחר שסכומם יתברר, ייפסקו הוצאות ושכר טרחת עו"ד.