שולה חן, אם לשניים וסבתא לשבעה נכדים, נולדה בשנת 1947 וגדלה בנהלל. התחילה לשיר באירועים בגיל 12. למדה פיתוח קול אחרי היכרות עם רבקה זהר. שירתה בלהקת הנח"ל. שיחקה בעשרות הצגות, בהן 'איי לייק מייק', 'ברנשים וחלומות', בסדרות טלוויזיה כמו 'זהו זה', 'בלי סודות', 'שמש' ובסרטים כמו 'חמש חמש' ו'הקרב על הוועד'. הוציאה עד היום ארבעה אלבומי אולפן. הייתה נשואה לאבי קורן, שכתב לה בין השאר את הלהיט 'בוא הביתה'. בימים אלה מעלה מופע משותף עם קורן ובנה איתמר בשם 'כל הדרך חזרה'. ההופעה הקרובה תתקיים ב־5 באוקטובר בגבעתיים, במסגרת פסטיבל מספרי סיפורים שייפתח ב-24 בספטמבר.
מהו הזיכרון הכי מוקדם שלך?
"גיל עשר, בנהלל, אני הולכת לקטוף פטריות ורקפות עם יהונתן גפן ואחותו נורית. תמיד הייתי אומרת לפני, 'לא נמצא פטריות'. אבל היינו מוצאים".
מתי היית הכי קרובה למוות?
"במלחמת ששת הימים נסענו עם להקת הנח"ל במשאית במקומות שלא נשלטו לחלוטין על ידי צה"ל. ירו עלינו בעזה וברפיח. נורא פחדתי. הכדורים ממש שרקו ליד האוטובוס. כשקפצנו מהרכב ראינו גופות של חיילים מצרים, וזו הייתה חתיכת טראומה".
תני לנו פרט שהרוב לא יודעים עלייך.
"אף אחד לא רצה לשיר את 'אמא'. הייתי אז עם גבס, נפלתי במחזמר 'ברנשים וחלומות'. אבי בא ואמר לי, 'יש שיר בפסטיבל שאף אחד לא רוצה, קחי אותו'. אז לקחתי, זכיתי במקום הראשון וקיבלתי שיר נצח. עד היום אמהות בוכות בשיר הזה".
מה הדבר הכי מביך שקרה לך?
"השתתפתי לפני הרבה שנים בהצגה שנקראת 'פנטסטי', מעין רומיאו ויוליה מודרני. שיחקתי בין השאר עם אריק לביא ושמואל סגל ז"ל. היה לי תפקיד מאוד לא מצחיק ויום אחד באיזה קטע הקהל התפוצץ מצחוק ואז אני מסתכלת. הייתה לי תחתונית ובגד נפוח. התחתונית החליקה למטה, והשמלה נשארה למעלה. ישר ברחתי מהבמה".
עם מי הכי נהנית לשחק?
"ספי ריבלין ז"ל, פרטנר אדיר שהוציא ממני את הצד הקומי. עד שהכרנו, לא ידעתי שאני יכולה להיות מצחיקה כל כך. סיפרתי פעם ליצחק שאולי, הבמאי של 'זהו זה', שאני באופן כללי שוברת דברים בבית ואז הגענו לרעיון של 'שולה עזבי הכל ורשמי הפרטים'. זה משפט שאומרים לי עד היום ברחוב, בנוסף ל'הוא יודע הכל'. עד היום אני שוברת דברים".
מי תשחק בתפקיד שולה חן בסרט על חייך?
"כשגרנו בניו־יורק הופעתי מול אד קוץ', ראש העיר. העוזרים שלו אמרו שאני כמו אחת המלאכיות של צ'רלי, אחר כך אמרו לי שאני דומה לסו אלן. אולי אחת מהן. או צביקה פיק, שחנה מרון ז"ל תמיד אמרה שאני דומה לו".
מה הדבר הכי גרוע שאמרו לך או כתבו עלייך?
"ברחוב קורה הרבה שאומרים לי, 'בטלוויזיה את הרבה פחות יפה'. יש גם טעויות לגביי שאי־אפשר לתאר, אחד אמר לי פעם, 'היי, עדנה לב! איך אני אוהב אותך'. פעם נסעתי להופעה בנהריה וזה שקיבל אותי לפני הבמה אמר לי, 'איך שאת יפית'. אמרתי לו, 'אבל אני נראית אותו דבר'. והוא ענה, 'את הסתפרת ואת נראית לגמרי אחרת. הזמנתי אותך רק כדי שתשירי ירושלים של זהב'. והייתה גם פעם שבה השתתפתי בהצגה שנקראה 'אל תרדו ממני' ואיזה מבקר כתב, 'שולה חן מזייפת'. נפגעתי. שיכתוב הכל אבל אני לא מזייפת. זה היה דיכאון שאי־אפשר לתאר".
מה מפחיד אותך?
"אלצהיימר, מה שקרה ליפה ירקוני, וכל המחלות שיכולות להגיע, כמו פרקינסון. מחלות שאתה לא שומע על הצלחות של ריפוי בהן. יפה ואני היינו חברות, היא אפילו אמרה לי פעם שאני מחקה אותה הכי טוב. היה קשה לראות בנאדם שידע אלפי טקסטים והיה כל כך ויטאלי עובר תהליך כזה".
מי צריך לבקש ממך סליחה?
"הבמאים והמלהקים שלא לקחו אותי להצגות. מאוד רציתי. אני מלכת האודישנים. כשאמות עוד ידפקו לי על הקבר ויגידו, 'מה אכפת לך, עוד אודישן אחד'. אולי אני צריכה לבקש מעצמי לא לעשות כל כך הרבה אודישנים".
מה הדבר שהכי מפריע לך בהופעה החיצונית שלך?
"אני צריכה דיאטה קצת. לא עשיתי ניתוחים ושום דבר. אולי אצטרך מתישהו".
מתי הייתה הנשיקה הכי טובה שלך?
"הראשונה עם אבי, החבר הראשון שלי ולימים בעלי. זה קרה בגיל 18 בפיקוד הנח"ל ביפו. עליתי על המדרגות, הוא אמר, 'היא תהיה חברה שלי' וזה התגלגל".
מה היה האלבום הראשון שקנית?
"נסעתי עם ההורים שלי יום אחד לחיפה, בגיל 14 בערך. אמא שלי קנתה כרטיס פיס וזכינו בסכום נאה, בלירות. זה הספיק לגיטרה שקנו לי ואלבום של ג'ואן באאז, נורא אהבתי אותה".
באיזה ריאליטי היית מוכנה להשתתף כמתמודדת?
"פנו אליי ל'היכל התהילה' ולא רציתי. לא רואה את עצמי בתוכניות שבהן נסגרים לתקופה. באחרות אולי כן".
איזו עצה היית נותנת לשולה חן בת ה־16?
"סבתא שלי כל החיים אמרה לי, 'שולינק'ה, תגמרי את הסמינר של הגננות, כי בחורה צריכה מקצוע'. הייתי צריכה לעשות את זה והיום כבר הייתי גננת בפנסיה. להקת הנח"ל הייתה יכולה לחכות עוד שנה".
למי את רוצה להגיד תודה?
"לדנה אינטרנשיונל. 'ישנן בנות' נעשה שלאגר באמת רק בזכות הביצוע שלה. השיר הזה לא היה להיט גדול בזמן אמת ודנה עשתה לו חוויה מתקנת. מאז תמיד מבקשים את השיר כשאני מופיעה".
מי הבנאדם האחרון שסימס לך?
"חברתי יעל מקבוצת הווטסאפ של ההולכות בפארק. קיבלתי גם 'שנה טובה' מאחד שהיה השלם של להקת הנח"ל והיה נותן לנו שבע לירות".
מה התספורת הכי גרועה שהייתה לך אי פעם?
"כשהגעתי ללהקה, ההורים שלי כנראה חשבו שהנח"ל זה קרבי ועשו לי תספורת של סיר על הראש. מאז לא חזרתי לשיער קצר, בחיים".
איזה שיר ישמיעו בלוויה שלך?
"אריק איינשטיין תרגם שיר של הרולינג סטונס, 'פתאום היה לי טוב'. שיר נאיבי ויפה. הרי מגיעים לסוף, לשקט. הכי מתאים".